פענוח חלומות בס"ד

חלומות על פסלים

נמצאו 61 חלומות המכילים פסלים - עמוד 3


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

אני ושתי חברות נסענו למקום שנקרא ״אור ראשון״ לאנשים עם כל מיני בעיות. נסענו לשם עם חברה שהשתתקה מהצוואר ומטה. לקחנו אותה לשחייה בבריכה שהייתה מחולקת עם החבלים האלו של בריכות. עזרנו לחברה לשחות- החזקנו אותה מעל המים כדי שתנשום ואז נתנו לה לשקוע, ואז שוב הרמנו אותה. לפעמים איכשהו היא הצליחה להתיף את עצמה. הבריכה הייתה ממש עמוקה (למה??? מכניסים לשם נכים!!) ונהניתי לשחות בהן מאוד. זה היה שלו ברגעים ששחיתי לבד. דיברתי עם מישהו מתחת למים והוא הסביר לי על מצלמה תת מימית ולמה זה לא טוב לשתף ישר דרכה תמונות לאינטרנט. עברתי בין חלקי הבריכה, ובאחד ראיתי טלה ממש ממש קטן ששחה. הוצאתי אותו לסף הבריכה כי רציתי להצטלם איתו, אבל למצלמה לקח יותר מדי זמן וניסיתי כמה פעמים אז הוא נשך אותי. יצאתי מהבריכה ברצון מטורף להגיע למקום כלשהו. בדרך עברתי במן גינה קטנה עם ספסלים (ממש גינה כזו בין מבנים, כמו במן אוניברסיטה) והייתה שם ציפור טרף (נץ?) שניסתה לעוף מהרצפה ולא הצליחה. היה שם איש שאמר לה איך לעוף (מה הטכניקה) וכשהיא לא הצליחה הוא התאכזב. לא נשארתי שם לראות מה קורה בהמשך והמשכתי ללכת. הגעתי החוצה והלכתי למבנה עגול כזה מבד כבד שחלק כזה מבחוץ, שהוקם בצורת אוהל קרקס. כשנכנסים צריך לעקוף מן קיר כזה שמסתיר את מה שיש בפנים. כשנכנסתי היו שם כל מיני יצירות שזכרתי שראיתי באילת (כנראה יצירות של תלמידים) ונתקפתי נוסטלגיה. משום מה הגעתי לסף בכי ופגשתי שם עוד שתי חברות. התמונה הבאה היא אני וחברות הולכות במסדרון לחדר שלנו כנראה, ובאחד החדריםהדלת הייתה פתוחה. כנראה שההורים שישבו על המיטה שם זיהו אחת מאיתנו כי נכנסנו פנימה. על המיטה ישבו ההורים, מצד שמאל ילד בן 13 בערך, ביניהם ילד עם תסמונת דאון, על כורסה מימינם ישבה ילדה בת 12, וכשנכנסנו ראינו שקרוב לכניסה (החדר היה קטן מלאכלס מיטות לכל האנשים) יש שני ילדים קטנים (גיל 4 בערך) לבושים בבגדים זהים וצבעים שונים, בן ובת. תאומים. חיבקתי אותם תוך כדי שיחה עליזה עם ההורים, ואז ראיתי את האח השישי ״-הכנס שם של מושא קראש (?)- ?!?״ ״סיון??? עברו שנים! כבר אחרי צבא...״ האמא: ״אולי תספרו להם למה אנחנו כאן״ אז הם סיפרו על האח עם תסמונת הדאון שסובל מהתפרצויות זעם. האחות בת ה-12 הייתה אאוטגוינג כזו ועם הפלאפון אבל השתתפה בשיחה. נראה שהיא והאח בן ה-13 קרובים (אבל כמובן, בקשר אהבה-שנאה). הם המשיכו לדבר על הנושא, לא זוכרת מה חוץ מזה שהאמא שאלה את בת ה12: ״למשל (בשביל להדגים משהו על האח בעל תסמונת הדאון) היית יוצאת עם גברים או נשים?״ האחות: ״לא יודעת, אני שונאת בנים. אבל לפעמים הם בסדר״ (משהו כזה בסגנון התשובה)

באמצע הלילה יוצאץ החוצה לטייל נאבדץ רואה ילדה קטנה בגינה קוראת לאבא שלה אני רצה מהם בןרחתשךא יראו אותי..נכנסת לאולם מלא בוידאו עם חדשות צלא אנשים מצלמים מצלמת גם..לידי אנשים כמראה עבדו איתי במשטרה אחד לוקח אותי איתו ברכב לא בתוך הרכב בחוץ בנסיעה בכיף מגיעים ללונה פארק הכי כיף לי בעולם המתקנים סגורים יושבים למעלה בקנטה עם ספסלים יש מה לעשן ..נרגעים פתאום גל של מים אני רואה אותו עוצר לכמה שניות וממשיך ואז מתנפץ לעברנו סוחף איתו את התיקים והדברים של הבנות שישבו איתנו אתלי הכל טוב. הולכים לתוך בית..יש שם משפחה קצת מוזרים אחת הבנות מוציאה לי כלוב עם מלא נחשים והם פושטים עורות של נחשים..עזרתי להוציא אותם. היא לקחה את הגדול אחד ברח לי רדפתי אחריו לספה מסתבר שהביא מלא ילדים ואז הרמתי את הסדין וראיתי מלא נחשים קטנים שכנראה כבר ברחו ממזמן שאלתי כן הם ערסיים ואנשי הבית חיים איתם וכלום לא קורה.

אני נמצאת בצריף מעץ שאמור להיות הבית של סבתא שלי אבל הוא לא ואני שומעת ברמקול שבבית ילדים מכיתתי עולים אחד אחרי השני להרצות. אני יודעת שלי אין הרצאה מוכנה אז אני מבינה שאני צריכה לברוח. אני נמצאת בחדר ריק שממנו אני רואה את חדר ההרצאות ועוד חדר צדדי. בגלל שאני לא יכולה לצאת מהדלת הראשית - כי סבתא שלי תראה אותי - אני נכנסת לחדר הצדדי שהוא חדר שינה כי יש בו מיטה יחידה באמצע החדר (החדר קטן). מהחדר אני נכנסת למשהו שאמור להיות מחסן ואז אני רואה חלון קטן למעלה (כמו בשירותים). אני לוקחת שרפרף ויוצאת מהחלון. אני נופלת לתוך חורשה כזאת שהיא יבשה עם זרדים והצבע המרכזי הוא צהוב. אני מתקדמת קצת בחורשה ורואה חורבות כאלה וקירות בודדים. אני הולכת ביניהם ומתיישבת בפינת ישיבה עם ספסלים מתחת למשהו שעושה צל. בפעם אחרת שחלמתי את החלום הזה (הוא חזר על עצמו מספר פעמים) הייתה בחורבות חתונה, ובדיוק כשאני שמה לב לחתונה הילדים מהכיתה שלי מופיעים מסביבי ומסתקרנים על המקום הזה ועל החתונה. אני מתבאסת כי אני חושבת שאיבדתי את המקום הפרטי שלי. אחרי החתונה כולם הולכים ואני יושבת לבד על הספסל מהחלומות הקודמים שלי. בחלום שלישי שחלמתי לא מזמן אני בזולה עם חברים טובים שלי ויש מישהו שאני אומרת לו ביי ושמה על הכתפיים שלו את היד שלי. פתאום נפלנו אחורה והתחלנו לצחוק ממש הרבה - יותר מצחוק רגיל. לפתע התחיל לרדת גשם חזק מאוד והשיער שלי נרטב והיה לי על העיניים. כשהסטתי אותו הייתי שוב בחורשה מהחלומות הקודמים שלי - לבד.

חלמתי שהחזקתי תינוקת של מכר רחוק (במציאות אין לו תינוקת) לבושה בורוד. וכשהחזקתי אותה הוא ואשתו נעלמו. ןחיפשתי אותם. הלכתי בשביל עם ספסלים. ואישה ליטפה את התינוקת וחיכיה רצתה לגעת. ונתתי לה. וראיתי שזו סבתא שלי ז"ל לבושה ורוד. כולה עם כיסוי ראש .כמו שזכרתי אותה. צוחקת בקולי קולות.. ומחזיקה את התינוקת. ואני לא עוזבת את התינוקת כי אני יודעת שסבתא מתה ולא אמיתית ואם אעזוב את התינוקת היא תיפול. ואני כל החלום בוכה חזק עם דמעות. התעוררתי מטלפון. בלי דמעות. רק פחד

<< עמוד קודם 3 עמוד הבא >>

חדש: רכישת בסיס הנתונים של החלומות והפירושים