פענוח חלומות בס"ד

חלומות על לא נודע

נמצאו 11 חלומות המכילים לא נודע


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

בחלום אני יודעת שיש לי מחלה ושנותרו לי 24 שעות לחיות. הפרפרים בבטן מהלא נודע כלכך הלחיצו והפחידו אותי. בתחילת החלום אני נמצאת בחדר עם קירות לבנים עם אבא שלי (עולם הרפואה ומוות לא זרים לו כך שהוא נשאר עם אותו המבט היומיומי שלו אבל הרגשתי שהוא יודע שמחר אני אמות). בחלק השני של החלום אני רצה ברחוב בורחת. אני רצה על המדרכה ורואה באופק הלא רחוק את האורות מהמכוניות העומדות על הכביש ויש גם עמוד (כנראה של תמרור) מולי. אני מועדת על מכסה ביוב ופורצת בבכי. בחלק השלישי של החלום אני נמצאת בשירותים ציבוריים, נכנסתי לאחד התאים,יש לציין שהוא היה גדול יחסית. האסלה הייתה חלודה, והיה שם איזה סוג של צינור ניקוז ממתכת שגם הוא היה חלוד. בזמן שאני מסתכלת על החלודה מישהי פונה אליי, אני לא זוכרת לגמרי על מה דברנו אבל נהיינו חברות. בחלק הרביעי הלכתי במסדרון עם החברה החדשה שלי וסיפרתי לה שנותרו לי פחות מ24 לחיות, כשהיא שאלה אותי מה המחלה שלי אמרתי בהרהור: מה המחלה שלי? מה המחלה שלי?" -וכאן אני צריכה להעיר הערה קטנה, לפני שנתיים הייתה לי קבוצת חברות שזרקה אותי, ועוד מישהי, קראו לה עינבל. כשהגעתי למצב שהייתה לי רק חברה אחת שלא הייתה איתי בכיתה, ולא הייתי רואה אותה הרבה, החלטתי התחבר עם עינבל. אבל לא הכי אהבתי אותה, היא הייתה מעצבנת. היא הייתה תמיד אפשרות שנייה בשבילי. ובאותה שנה כשחברתי למישהי אחרת ישר התייחסתי אליה כמו שהתייחסו אליי כשהחברות שלי זרקו אותי. וככה נשאר המצב. במשך יותר משנה וחצי. עד שעכשיו סיימנו חטיבה ולא דיברתי איתה, גם אין לי ממש סיבה. ועכשיו נחזור לחלום- אחרי ששאלתי מה המחלה שלי מיד פניתי אל עינבל והיא אמרה איזשהו שם מדעי. היא פשוט הופיעה פתאום איתנו, ואיכשהו זה לא הפריע לי -אני אדם שמאוד אכפת לו ממה שחושבים עליו- בחלק החמישי אני חוזרת מהבריחה לבית הישן שלנו. היו יחסית הרבה אנשים אהל לא ראיתי פנים. כשאני חוזרת אני מחזיקה תחפושת כלה ישנה ומלוכלכת של ילדים. והכלתי לשבת עם אימא שלי. אני זוכרת חיבוק ארוך ונשיקה.

אני נמצאת באולם לא נודע וקרן פלס שרה ואני מבקשת ממנה לשיר והיא אומרת לי לא אז הלכתי למנהלת שם וביקשתי ,היא הסכימה ודודה שלי עלתה לשיר ואני ממש רוצה שקרן פלס תשמע אותי שרה בשביל שתכניס אותי לבית ספר למוסיקה והיא אומרת לי שאני אגדל אני אתעסק בזה והתחלתי לבכות

אני נמצאת עם חברים ישנים (מהעבר הקרוב) באורלנדו,ארצות הברית התנהגות כלשהי מביאה אותנו להחלטה להגיע ללונדון,אנגליה אנו דנים בדרכים ובכסף ומגיעים למסקנה שאין בידינו האמצעים לטוס לשוט או לנסוע ומחליטים לקפוץ לים ולשחות לכיוון המדינה המיוחלת תוך כמה שעות עוצרים על יבשה ומגיעים לאירלנד לאזור שתחילה הזכיר מאוד את ישראל,ומתארחים אצל משפחה וחושבים יחד איך נגיע לאחר מחשבות ודיונים נזכרתי אני עצמי שאירלנד מאוד קרובה גיאוגרפית לאנגליה ישזה הולך להיות מהיר התחלנו ללכת ברגל לכיוון הים ובדרך נתקלנו בפסי רכבת שתת ימית נוסעים לאנגליה אני מנסע לשכנע את חבריי שנסיעה די זולה ועם שווה ומשתלמת והם מסרבים ולכן אנו מחליטים ברגל לעקוף את פסי הרכבת אך נתקלים בקיר בטון עצום המהווה לנו מכשול בשלב הזה הייתי בהרגשה עזה וחמורה של אפיסת כוחות כללית ופשוט אי יכולת לבסוף קפצנו לים שוב שוחים לעבר הלא נודע עד שאחד החברים מאיר את תשומת ליבנו ומבקש בכל לשון של בקשה לפנות לכיוון השני בלילה כבר באפיסת כוחות גמורה מרימים תראש וצופים עוד מהים בביג בן במרחק,שקט ורגוע יד תחילת יריות כנופייה שלמה בים מאיימת לרצוח לאנוס ולעולל בנו מעשים לבסוף וויתרנו והמשכנו לשחות,באי ידיעה

1 עמוד הבא >>