חלום על לחיות, אימא, אבא, פנים, שם, רצה, ביוב, מחלה, חברה, האסלה, אדם, כלה, קירות לבנים, ילדים, חיבוק

בחלום אני יודעת שיש לי מחלה ושנותרו לי 24 שעות לחיות. הפרפרים בבטן מהלא נודע כלכך הלחיצו והפחידו אותי. בתחילת החלום אני נמצאת בחדר עם קירות לבנים עם אבא שלי (עולם הרפואה ומוות לא זרים לו כך שהוא נשאר עם אותו המבט היומיומי שלו אבל הרגשתי שהוא יודע שמחר אני אמות). בחלק השני של החלום אני רצה ברחוב בורחת. אני רצה על המדרכה ורואה באופק הלא רחוק את האורות מהמכוניות העומדות על הכביש ויש גם עמוד (כנראה של תמרור) מולי. אני מועדת על מכסה ביוב ופורצת בבכי. בחלק השלישי של החלום אני נמצאת בשירותים ציבוריים, נכנסתי לאחד התאים,יש לציין שהוא היה גדול יחסית. האסלה הייתה חלודה, והיה שם איזה סוג של צינור ניקוז ממתכת שגם הוא היה חלוד. בזמן שאני מסתכלת על החלודה מישהי פונה אליי, אני לא זוכרת לגמרי על מה דברנו אבל נהיינו חברות. בחלק הרביעי הלכתי במסדרון עם החברה החדשה שלי וסיפרתי לה שנותרו לי פחות מ24 לחיות, כשהיא שאלה אותי מה המחלה שלי אמרתי בהרהור: מה המחלה שלי? מה המחלה שלי?" -וכאן אני צריכה להעיר הערה קטנה, לפני שנתיים הייתה לי קבוצת חברות שזרקה אותי, ועוד מישהי, קראו לה עינבל. כשהגעתי למצב שהייתה לי רק חברה אחת שלא הייתה איתי בכיתה, ולא הייתי רואה אותה הרבה, החלטתי התחבר עם עינבל. אבל לא הכי אהבתי אותה, היא הייתה מעצבנת. היא הייתה תמיד אפשרות שנייה בשבילי. ובאותה שנה כשחברתי למישהי אחרת ישר התייחסתי אליה כמו שהתייחסו אליי כשהחברות שלי זרקו אותי. וככה נשאר המצב. במשך יותר משנה וחצי. עד שעכשיו סיימנו חטיבה ולא דיברתי איתה, גם אין לי ממש סיבה. ועכשיו נחזור לחלום- אחרי ששאלתי מה המחלה שלי מיד פניתי אל עינבל והיא אמרה איזשהו שם מדעי. היא פשוט הופיעה פתאום איתנו, ואיכשהו זה לא הפריע לי -אני אדם שמאוד אכפת לו ממה שחושבים עליו- בחלק החמישי אני חוזרת מהבריחה לבית הישן שלנו. היו יחסית הרבה אנשים אהל לא ראיתי פנים. כשאני חוזרת אני מחזיקה תחפושת כלה ישנה ומלוכלכת של ילדים. והכלתי לשבת עם אימא שלי. אני זוכרת חיבוק ארוך ונשיקה.