חלומות אחרונים מכילים קמצנות

אני ושמעון ועוד חברה (אני חושבת שזו הייתה שני בורשטיין) מגיעים לבית של נטע לי לסלון שלה.נטע לי כמו תמיד בקלאסה נראית מעולה,שיער אסוף לבושה בקלאס,עכשיו שאני חושבת על זה הסלון שלה קצת מזכיר את הסלון של סבא שלי.שולחן ארוך עם מפה יפה עם רקמה מעין לבן תכלכל שטיח ששוקעים בו כמו אצל סבא צבי, הסלון ריק,דומם, היא מביאה חוויה של שליטה באנרגיה בחדר, אנחנו שלושה אנשים אבל הסלון מרגיש ריק,משהו בקצב,בזמן, באווירה איק,קר,איטי, נטע לי מספרת לנו שהם בדיוק אכלו ארוחת ערב,הכול נורא מסודר,היא מראה לנו משהו שהם עשו כמו פאזל ואז אני רואה בצד קערת זכוכית ובתוכה מסודרים מאוד יפה פרחים מסוכריות,הסוכריות בעטיפה ,מן קיפול כזה ,אני מתפעלת מזה היא מראה לנו את הסוכריות איפה קנתה אותם היא מדברת על זה יש נייר לבן עם סוכריה אחת. אני מסתכלת על הסוכריה מנסה להבין איך לאכול אותה,פתאום מתחשק לי לאכול אותה לראות באיזה טעם הסוכריה.נטע לי אומרת, זה שמרנו לאחת הילדות שלא הייתה ושאר הסוכריות בעטיפות סגורות.אני מתבאסת על הקמצנות שלה כי נורא בא לי לאכול את הסוכריה אבל אני מבליגה...אחר כך מדברים על משהו, נטע לי מתייחסת שוב על משהו שעשו,זה ברור שזה אייל והיא מדברת כאילו הוא נמצא בחדר אבל הוא לא נוכח פיזית בחדר אנחנו מדברים על עובדות של משהו,איזה שהוא מידע נטע לי אומרת שזה תשע אני אומרת אחת עשרה,שני מחפשת בספר אומרת משהו על זה שנטע לי צדקה מראה את המספר תשע בספר ירוק בקבוק עתיק ומקיפה אותו בעפרון

קמצנות