חלומות אחרונים מכילים פירמידה

כאשר הייתי בן 3, אבא שלי לקח אותי לגינת משחקים, בגינת המשחקים היתה פירמידת חבלים. אבי האשה לי לטפס על הפרמידה, כאשר הגעתי לפסגה, הפרמידה הפכה לאמיתית. ומצרים באו לקחת את אבי לעבודה בפרך. כאשר התחלתי לרוץ לעברו ולרדת מהפירמידה. המצרים נהפכו לנאצים שבאו לקחת את אבי למחנות ההשמדה. באותו הרגע הבנתי שאני צריך להפסיק לרדוף אחריו, התיישבתי על המדרכה והתחלתי לחשוב על הצעד הבא שלי.

חטפו אנשים והייתי במקום שהחביאו אותם. הייתי עם מישהו במסדרון מפחיד והיו שני חדרים, חדר בכל קצה והמסדרון המשיך גם לימין אבל היה מאוד חשוך לא ראיתי את הצד הזה. נראה לי שהייתי חלק מהאנשים החטופים אבל הסתכלתי על עצמי מהצד והייתי בתוך הסיטואציה והיינו גם רוחות עם דיבוקים כאלה והצלחנו להוציא אותם בצורה לא ברורה. לאחר מכן הייתי באיזה חדר חשוך ומפחיד לבד והייתה תחושה מפחידה ומוזרה כזו. לאחר מכן פתאום יצאתי מהבית לחברה של אח שלי וזה היה קשור לצבא, היא הייתה חיילת למרות שהיא השתחררה אבל לא הייתה לבושה במדים. היא גרה צמוד אלינו בחלום למרות שגרה במרחק של חצי שעה מהבית שלי במציאות והלכתי אליה בדרך של השביל של סבתא שלי מצד אמא. היה שעה של שקיעה והיה מאוד חשוך. אבל זה היה ״יום האורות״ וכאילו כל האורות כבויים והפלאש של הטלפון שלי לא נדלק ולא הבנתי למה. כשהגעתי אליה האורות של הבית דלקו וראיתי את אח שלי, אמא שלי ואת חברה של אח שלי. שם והגינה הייתה נראית כמו הגינה של סבא וסבתא של החברה הכי טובה שלי. כשהגעתי אח שלי בדיוק יצא ואמר לי משהו ואוסיף שאני אנהג למרות שאין לי רישיון ואמרתי לו בכיף חצי ציני חצי רציני כזה אבל הוא יצא מהבית. התיישבתי לצד חברה שלו ודיברנו על ״יום האורות״ כי אמרתי שממש חשוך פה. היא נכנסה לבית שלה ואמא שלי ואני נשארנו בגינה שנהפכה לחדר חשוך. הכלבה שלנו הגיעה עם כלב שחור לצידה והם היו ממש גדולים. היא דאגה ממש כשהיא הסתכלה על הכלבה שלנו והיא אמרה שהיא החליפה צבע וקישרה את זה לסיטואציה עם הרוחות מההתחלה ואמרה שאבא שלה ואמא שלה אמרו לה את זה למרות שסבתא שלי עוד בחיים בכלל ולא הבנתי. הרגעתי אותה ואמרתי לה שזה לא נכון והיא כנראה רואה את זה בגלל השקיעה למרות שלא הייתה שקיעה והיינו בחדר שפתאום נהפך למרפסת וישבנו עם ידידה שלי שחגגנו לה יום הולדת השבוע במציאות. ידעתי שאני משקר לגביי הצבע שבה היא רואה אותה כדי להרגיע אותה למרות שבאמת ראיתי את הכלבה באותו צבע כמוה אבל היינו בטוחים שאנחנו מתווכחים על צבעים שונים למרות ששנינו דיברנו על אותו צבע וזה לא היה בהתאם לצבע של הכלבה וכשדיברנו על הצבע של השיער ראיתי שיער של בן אדם בכלל. אמא שלי מאוד דאגה והתעצבנה והחליטה שגם לי אולי קרה משהו ואמרה לי ״שלא תהפוך לזמר פתאום״ ואמרתי לה משהו כמו ״בטח אני גם יודע לשיר״ ושרתי את המשפט הזה כדי לבדוק עם הקול שלי נהיה יותר יפה והוא היה יותר יפה באמת. אמרתי לה שלא תעשה פדיחות לאח שלי ליד המשפחה של חברה שלו. הכלבים כבר לא חלק מהסיטואציה. פתאום במרפסת הגדולה של הבניין ממול הופיעו החברה הכי טובה שלי ושני חברות טובות שלי יחד. החברה הכי טובה שלי כעסה עליי והשתיים דיברו איתי רגיל ואז היה שלב שהחברה הכי טובה שלי דיברה אליי בכעס ושאלה אותי אם בסוף באים אליי או לא ואמרתי לה לא. עוד ידידה שלי הצטרפה אליהן ופתאום הן היו על כיסא שהיה לי בחדר עד לא מזמן מלבד ידידה אחת שלי. הן נאחזו בחולצה שהייתה מחוברת לשולחן עגול כזה במרפסת. אני ידעתי שהן עומדות ליפול וצעקתי לחברה הכי טובה שלי שהייתה בראש הפירמידה ואחזה בחולצה לרדת משם בבקשה ושלא תעשה את זה והתחננתי ממש את הן לא הקשיבו ולאחר כמה זמן הן נפלו מקומה חמישית לתוך האזור של הבניין של סבא וסבתא שלי מצד אבא. התחלתי לבכות ולכעוס על עצמי שלא רצתי למטה לתפוס אותן והחלטתי לרוץ לשם ולהתקשר למד״א.

פירמידה זהב

צורת פירמידה

חלמתי שאני עולה על בניין גבוה ויש בו פירמידה

פירמידה

חלמתי שאני ברכבת ענקית עם כל הכיתה שלי (שעומדת להתפצל), מדבר עם מישהי (שיחה סקסית) ואז אני הולך לחפש את החברה שלי ומוצא אותה עם שתי בנות והיא עושה לי פרצוף של "תיקח אותי מכאן", ואני לוקח אותה ואנחנו מתיישבים על ספה בצורת חצי עיגול. אנחנו מדברים ואחרי כמה זמן אני צריך ללכת לשירותים. בדיוק באותו זמן ילד נוסף מהכיתה שלי גם הולך. אנחנו נכנסנים ומגיעים לחדר עם רב ואיש נוסף שעושה לנו סימן של שקט עם האצבע. אנחנו ממשיכים ללכת ומגיעים לחדר עם משחקי וידאו, נערך שם טורניר שהמנצח זוכה בפירמידת זהב שתמיד רציתי. אחרי שאני יוצא מהשירותים אני לא נמצר יותר ברכבת, אלא בעיר. מולי יש כיכר והחברה שלי הולכת מסביבה ומאחוריה ילדה עם גיטרה ששרה מהשהו שאני לא זוכר. אני הולך אל החברה שלי (שבוכה) ואני שואל אותה מה קרה. היא אומרת שנטשתי אותה באמצע. בשלב הזה התעוררתי, ואז כשחזרתי לישון חזרתי לאותו החלום. זה היה לילה בעיר, והכיכר הייתה מוקפת במחסומים נמוכים כמו שיש במופעים. הילדה עם הגיטרה עושה צליל שגיטרה לא אמורה לעשות וצועקת "אני לא מלכה". אני מבקש להיכנס ולעבור את המחסומים וברגע שאני עושה זאת החברה שלי רצה אלי בוכה ואומרת שוב שנטשתי אותה. אני אומר לה שהלכתי לשירותים ולא ציפיתי שזה ייקח כל כך הרבה זמן וניסיתי להשיג את הפירמידה המוזהבת. היא לא מבינה על מה אני מדבר. היא מתחילה ללכת אבל אני תופס אותה ומנשק אותה. ואז התעוררתי.