חלומות אחרונים מכילים להתקשר עמוד 5

נהגתי ברכב שלי. המכונית נעצרה. ניסיתי להדליק אותה. המכונית לא נדלקה. עמד אדם מצד הדלת השמאלית ועשה תנועות שאדליק את הרכב ואזוז. לא הצלחתי . יצאתי מדלת ימנית לראות היכן אני נמצאת. ראיתי דלת נכנסתי דרכה. היה בית וגינה. יצאתי מהדלת לא ראיתי את המכונית. היא נעלמה. ואז הבנתי שכנראה נגנבה עי האדם שעמד שם. לא היה לי טלפון וארנק. לא יכולתי להתקשר. התעוררתי מהחלון

חלמתי שירו באח שלי ואני התקשרתי למשטרה ואז הםא מרו לי להתקשר לאמבולנס ובטעות התקשרתי למכבי אש

אבא שנפטר מתקשר אליי אני לא עונה לו, מגיעה אליו הביתה ועולה לחדר השינה שלו, מנסה להתקשר אליו וזה עובר לתא קולי...

שאני לא ישכח אני רושמת קמתי כאילו לבית שכולן הצפות כל שניה מתפוצץ משהו אחר ויוצא מים וכל הבית שלי מוצף אני עם 3 קטנים כאילו הילדים שלי ויש גם כלב יריב הלך שם זין עם רון ואני מנסה להתקשר אליו ולספר לו שכל הבית הצפות והיא רשם לי אני לא מתאים לך אני לא אוהב את כל הסטלות האלה

שכנים פרצו לי לבית מתוך סכסוך, והרסו לי את הטלפון ולא יכולתי להתקשר לעזרה

שכנים פרצו לי לבית מתוך סכסוך, והרסו לי את הטלפון ולא יכולתי להתקשר לעזרה, אח"כ הם חזרו ותוך כדי בריחה דיברתי עם הבעל הבית שלי שיעזור לי

חטפו אנשים והייתי במקום שהחביאו אותם. הייתי עם מישהו במסדרון מפחיד והיו שני חדרים, חדר בכל קצה והמסדרון המשיך גם לימין אבל היה מאוד חשוך לא ראיתי את הצד הזה. נראה לי שהייתי חלק מהאנשים החטופים אבל הסתכלתי על עצמי מהצד והייתי בתוך הסיטואציה והיינו גם רוחות עם דיבוקים כאלה והצלחנו להוציא אותם בצורה לא ברורה. לאחר מכן הייתי באיזה חדר חשוך ומפחיד לבד והייתה תחושה מפחידה ומוזרה כזו. לאחר מכן פתאום יצאתי מהבית לחברה של אח שלי וזה היה קשור לצבא, היא הייתה חיילת למרות שהיא השתחררה אבל לא הייתה לבושה במדים. היא גרה צמוד אלינו בחלום למרות שגרה במרחק של חצי שעה מהבית שלי במציאות והלכתי אליה בדרך של השביל של סבתא שלי מצד אמא. היה שעה של שקיעה והיה מאוד חשוך. אבל זה היה ״יום האורות״ וכאילו כל האורות כבויים והפלאש של הטלפון שלי לא נדלק ולא הבנתי למה. כשהגעתי אליה האורות של הבית דלקו וראיתי את אח שלי, אמא שלי ואת חברה של אח שלי. שם והגינה הייתה נראית כמו הגינה של סבא וסבתא של החברה הכי טובה שלי. כשהגעתי אח שלי בדיוק יצא ואמר לי משהו ואוסיף שאני אנהג למרות שאין לי רישיון ואמרתי לו בכיף חצי ציני חצי רציני כזה אבל הוא יצא מהבית. התיישבתי לצד חברה שלו ודיברנו על ״יום האורות״ כי אמרתי שממש חשוך פה. היא נכנסה לבית שלה ואמא שלי ואני נשארנו בגינה שנהפכה לחדר חשוך. הכלבה שלנו הגיעה עם כלב שחור לצידה והם היו ממש גדולים. היא דאגה ממש כשהיא הסתכלה על הכלבה שלנו והיא אמרה שהיא החליפה צבע וקישרה את זה לסיטואציה עם הרוחות מההתחלה ואמרה שאבא שלה ואמא שלה אמרו לה את זה למרות שסבתא שלי עוד בחיים בכלל ולא הבנתי. הרגעתי אותה ואמרתי לה שזה לא נכון והיא כנראה רואה את זה בגלל השקיעה למרות שלא הייתה שקיעה והיינו בחדר שפתאום נהפך למרפסת וישבנו עם ידידה שלי שחגגנו לה יום הולדת השבוע במציאות. ידעתי שאני משקר לגביי הצבע שבה היא רואה אותה כדי להרגיע אותה למרות שבאמת ראיתי את הכלבה באותו צבע כמוה אבל היינו בטוחים שאנחנו מתווכחים על צבעים שונים למרות ששנינו דיברנו על אותו צבע וזה לא היה בהתאם לצבע של הכלבה וכשדיברנו על הצבע של השיער ראיתי שיער של בן אדם בכלל. אמא שלי מאוד דאגה והתעצבנה והחליטה שגם לי אולי קרה משהו ואמרה לי ״שלא תהפוך לזמר פתאום״ ואמרתי לה משהו כמו ״בטח אני גם יודע לשיר״ ושרתי את המשפט הזה כדי לבדוק עם הקול שלי נהיה יותר יפה והוא היה יותר יפה באמת. אמרתי לה שלא תעשה פדיחות לאח שלי ליד המשפחה של חברה שלו. הכלבים כבר לא חלק מהסיטואציה. פתאום במרפסת הגדולה של הבניין ממול הופיעו החברה הכי טובה שלי ושני חברות טובות שלי יחד. החברה הכי טובה שלי כעסה עליי והשתיים דיברו איתי רגיל ואז היה שלב שהחברה הכי טובה שלי דיברה אליי בכעס ושאלה אותי אם בסוף באים אליי או לא ואמרתי לה לא. עוד ידידה שלי הצטרפה אליהן ופתאום הן היו על כיסא שהיה לי בחדר עד לא מזמן מלבד ידידה אחת שלי. הן נאחזו בחולצה שהייתה מחוברת לשולחן עגול כזה במרפסת. אני ידעתי שהן עומדות ליפול וצעקתי לחברה הכי טובה שלי שהייתה בראש הפירמידה ואחזה בחולצה לרדת משם בבקשה ושלא תעשה את זה והתחננתי ממש את הן לא הקשיבו ולאחר כמה זמן הן נפלו מקומה חמישית לתוך האזור של הבניין של סבא וסבתא שלי מצד אבא. התחלתי לבכות ולכעוס על עצמי שלא רצתי למטה לתפוס אותן והחלטתי לרוץ לשם ולהתקשר למד״א.

חלמתי שאני עם כמה חברות בבית ספר בטקס כלשהו ואנחנו רואות שהיה רצח באזור מסויים בבית ספר, אחת החברות שלנו מהשכבה אומרת לנו לשבת שם לחכות לה כי זה האזור הכי בטוח. שאני אומרת להן שכדאי שנלך, אנחנו מחליטות ללכת ואיש בגילנו מתקרב אלינו מדבר איתנו ומחייך, ואנחנו מתרחקות. אנחנו מגיעות לחנייה ואומרות לו להתראות והוא ממשיך להתקרב אלינו, אנחנו מתחילות להילחץ ואז אני רואה שחניתי את האוטו שלי ממש ליד איפה שעמדנו. אנחנו רצות לאוטו (בהתחלה חלמתי שאני נכנסת לאוטו לבד וחברות שלי נשארות שם ואחר כך חלמתי שהן נכנסות איתי ואנחנו נוסעות ביחד), הוא מנסה להיכנס אבל אני נועלת את הדלתות והוא מנסה לזרוק על הגלגל סכין ומפספס. אני נוסעת עם החברות שלי לכיוון הבית שלי מאוד מהר כדי שהוא לא ישיג אותנו. כשאנחנו מגיעות לרחוב שלי אני חונה בבית של השכן כדי להטעות אותו במידה ויגיע. אנחנו נכנסות ואני הולכת מהר לאמא שלי להגיד לה להתקשר למשטרה. האיש באמת מגיע בסוף ומתחיל לדפוק על הדלת של השכן ולצעוק שהוא יודע שאנחנו שם, השכן לא בבית ולכן הוא לא מקבל תשובה. בסוף השוטרים מגיעים מחשמלים אותו ולוקחים אותו בניידת לתחנת משטרה. אנחנו עדיין לא מצליחות לישון וזה סוף החלום

אני רואה אותנו-קוני ואני- מחוברים בצווארים שלנו כאילו בצוואר יש גומי שמסובב כמה פעמים אז הגופים רחוקים באלכסון כמו איקס כלומר כפות הרגליים הכי רחוקות והגופים מתקרבים לקראת הצוואר שם מתחברים והראשים צמודים ואני שואלת "מה אי אפשר להפריד?" ורובין (מחנות חומרי אומנות, יושב מול פתח החנות כמו פסל, רציני)מרים את הראש מהניירת שלו ואומר לי: "אי אפשר להפריד זה כמו הקווים שלך בציור". אח"כ אני רואה את אמא יושבת בכיסא הגלגלים עם הראש מורכן למטה ממררת בבכי בשקט כאילו לא רוצה שישמעו אותה בוכה ולא יכולה להתאפק (כמו שבכתה על עובד)ואני מתעוררת ורוצה לרוץ להתקשר אליה וכל הרחמים והחמלה אליה עולים בי ואני כועסת על עצמי למה מרגישה כעס אליה ולא מתקשרת ולא מצליחה לדבר איתה גם כשמתקשרת צריכה להבין כמה קשה לה ,נכון חזרה הביתה ובהתחלה היתה כ"כ שמחה ועכשיו אולי יותר מבינה את כל התמונה וכמה היא מוגבלת ועכשיו יש לה שני כלבי שמירה=שתיים!! והיא רק רוצה לישון במיטה ומתחילה להיות מבולבלת עצוב לי בפנים על כל המצב ועדיין יודעת שעלי לשים לעצמי את הגבולות ולא להכניס לשם יותר מדי אנרגיות ורגשות ולסמוך עליהן שתסתדרנה.

חלמתי שאני עושה תאונה עם האוטו בגלל שאין לי ברקסים ואז שאני יוצאת מהאוטו אני מברכת את השם וחוזרת על המשפט ״אני חייבת להתקשר לאמא שלי ״