פענוח חלומות בס"ד

חלומות על לבל

נמצאו 512 חלומות המכילים לבל - עמוד 9


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

עילאיה באה לישון אצלי, היא בסלון על מזרן על הרצפה ליד אחותי שישנה על הספה סוגשל, הבית גדול ונותן לי ווייבים של הבית של סבתא בקריית אונו, הצבע החמים ואולי טפטים על הקירות. אני מתארגנת וקולטת שאבא שלי ישן שם ונוחר בטירוף, אני מעירה אותו שיבוא איתי. מובכת מעילאיה ומתפללת שיהיה פתרון. אני לוקחת אותו מאחורה לחדר של שי ושואלת את שי אם זה בסדר מבחינתו שאבא ישן כאן הלילה. מתה מפחד שיתנגד. הוא עונה: "למה לא?" ולי יש נשימת רווחה. אבא ישר פורש את המזרן על הרצפה והולך לישון. אני מתווכחת עם שי על משהו והוא מקלל אותי כל הזמן, מפגרת מטומטמת מפגרת מטומטמת, עילאיה שומעת את זה ואני מנסה לעשות כל מה שאני יכולה בשביל לעצור את הדיבור שלו אבל הוא לא מפסיק לקלל אותי. בסוף אני הולכת ובדמעות אומרת לו שפעם הבאה שאני פוגשת מישהו שכל כך חשוב לו אני גם אשפיל אותו ככה. נראה לי שרק אז הוא מבין מה הוא עשה. אני הולכת לסלון קולטת שהמערכת מנגנת אותי מנגנת את ריינדרופ שופן, אומרת "אוי לא זה אני מנגנת את..." רצה למערכת לכבות אבל אז בדיוק מגיע החלק היפה אז מחזירה וחוזרת מהר לחדר. לצערי זה לא מגיע לחלק היפה עדיין ואני חוששת שזה מטרחן את עילאיה אבל בכל זאת משאירה. עד שעילאיה שרואה טלוויזיה מכבה עם השלט והכל נכבה, שנייה לפני הקטע היפה. אני ניגשת אליה. היא אומרת שיש עוד זמן עד שהיא תלך לישון, אני אומרת "לי לא, אני קמתי בשבע בבוקר". אבל אז ישר מתחרטת על זה כי כן רוצה לבלות עם עילאיה זמן ושיחה. היא אומרת שלא ידעה אם אני רוצה חיבוק או לא (ואני בלב צועקת כן!!! חיבוק!!!), ולא הספיקה לברר אם אני חפיפניקית או נקייה ממש. אני אומרת שאני חפיפניקית והיא אומרת ששמעה עליי שאני ממש קפדנית. שיש איזה מנזר שיש שם נזיר שהייתי שם ולכל המבקרים שבאים הוא מספר על בחורה אחת שבאה והכל היה ממש חשוב לה שינקו גם בין החריצים ומאז הכל מוקפד שם. אני באה להגיד שזה חשוב לי אבל אני לא עושה מזה כלום. אבל אז יש לי שאלה חדשה-איך ידעת שהוא מדבר עליי?

אני וחברה באוטו בהתחלה אני קצת בטלפון ואז נזכרת שזה אסור שמה בצד פתאום אני לא מותאמת לרכב קצת מאחורה עם המושב מסתדרת ואז מרגישה עייפות אני מבינה שאני סוטה מנתיבים מתבלבלת בדרך לא מרוכזת בסופו של דבר נוסעת נגד התנועה עולה על כלב וע אז על אי תנועה בצד השני יש עוד אנשים שנפצעו אבל לא ידעתי שאני זו שפגעתי בהם בהתחלה אנחנו בהלם ואז יורדות מהאוטו יש התקהלות אני רואה את הבחור מהאמבולנס שמוריד ציוד שואלת כולם בסדר? מוציאה חע מתיק רפואי שיש לי ושמה על מישהי אתיופית שנראית בריאה אבל היה לה כמו רצועות עור כאלה שיצאו יום אחרי כזה אנחנו נפגשים בבוקר ואני רואה שכולם ברמת בסדר עם שריטות קלות גם מישהו החזיק את הכלב שהיה חבוש הכלב קצה לבוא אליי וכשהיה עליי הרמנו שתינו ידיים ושילבנו אצבעות טפרים בכיתי מלא עם רגשות אשם על התאונה שאיך עשיתי את זה ואמרתי שאם מישהו היה מת הייתי מתאבדת פחדתי שיהיה שלילת רישיון או מה המורה נהיגה יגיד בגלל שנהגתי ללא רישיון ועוד עשיתי תאונה בפעם הראשונה שאני על הכביש לבד

אני רואה אותנו-קוני ואני- מחוברים בצווארים שלנו כאילו בצוואר יש גומי שמסובב כמה פעמים אז הגופים רחוקים באלכסון כמו איקס כלומר כפות הרגליים הכי רחוקות והגופים מתקרבים לקראת הצוואר שם מתחברים והראשים צמודים ואני שואלת "מה אי אפשר להפריד?" ורובין (מחנות חומרי אומנות, יושב מול פתח החנות כמו פסל, רציני)מרים את הראש מהניירת שלו ואומר לי: "אי אפשר להפריד זה כמו הקווים שלך בציור". אח"כ אני רואה את אמא יושבת בכיסא הגלגלים עם הראש מורכן למטה ממררת בבכי בשקט כאילו לא רוצה שישמעו אותה בוכה ולא יכולה להתאפק (כמו שבכתה על עובד)ואני מתעוררת ורוצה לרוץ להתקשר אליה וכל הרחמים והחמלה אליה עולים בי ואני כועסת על עצמי למה מרגישה כעס אליה ולא מתקשרת ולא מצליחה לדבר איתה גם כשמתקשרת צריכה להבין כמה קשה לה ,נכון חזרה הביתה ובהתחלה היתה כ"כ שמחה ועכשיו אולי יותר מבינה את כל התמונה וכמה היא מוגבלת ועכשיו יש לה שני כלבי שמירה=שתיים!! והיא רק רוצה לישון במיטה ומתחילה להיות מבולבלת עצוב לי בפנים על כל המצב ועדיין יודעת שעלי לשים לעצמי את הגבולות ולא להכניס לשם יותר מדי אנרגיות ורגשות ולסמוך עליהן שתסתדרנה.

<< עמוד קודם 9 עמוד הבא >>