פענוח חלומות בס"ד

חלומות על פיל

נמצאו 3,534 חלומות המכילים פיל - עמוד 7


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

חלמתי שאני נמצאת במקום עם הרבה אנשים שאני מכירה ואחד מהם באופן מפתיע תוקף אותי ואף אחד לא עוזר לי, לאחר מכן נהייתי חולה, הגיעו אנשים ואמרו לי שראו כפילה שלי אך היא היא לא דומה לי בכלל ויש לי את המחלה שיש לי אבל היא הרבה יותר חולה ממני ואחרי ששחררו אותנו הגעתי לבית שלי למרפסת שאני לא מכירה והייתי צריכה לטפס למטה דרך המעקה נורא פחדתי ולא משנה כמה פעמים טיפסתי הגעתי בחזרה לאותה הקומה עד שלבסוף השתחררתי והצלחתי לרדת למטה

חלמתי שאני בהריון עם הפופיק יוצא ממש החוצה והרופאים אומרים לי בלידה אני אמות או יום אחרי אם אצליח לשרוד את הלידה ואז שאיזה רופאה עושה לי זריקה בכוונה היא רצתה להרוג אותי ואז בא רופא אחר ושם לי זריקה להעיר אותי ואז כיסה אותי על הפנים כמו מתה בשמיכה ואז התעוררתי בחלום והמשפחה היו והרופאה ניסתה לבעוט לי בבטן כל הזמן ולהפיל את התינוק , ואז הפופיק שיצא חזר למקומו וההריון היה נראה בסדר

החלום קורה קצת לפני הכניסה לגן שלי כשהייתי קטנה. אמא לוקחת אותי לגן אבל משום מה אני לא רציתי להיות בגן הזה. או שלא רציתי ללכת לגן. בכיתי בכי מר. בחלום זה היה נראה שאפילו סבלתי מזה שאמא לוקחת אותי לגן. (בגלל הגן עצמו, לא בגלל שאמא היא זו שלוקחת אותי לגן) אבל אמא כאילו לא שמה לב והמשיכה לשכנע אותי שהגן הוא מקום טוב, ולהוליך אותי לכניסה כאשר על פניה הבעה שמחה. אני חושבת שהיא עשתה את זה כי היא נורא מיהרה לעבודה ורצתה להגיע בזמן ולא לאחר. הגענו לדלת הכניסה שבחלום, היא הייתה ממוקמת במקום אחר מאשר במציאות. היה רעש אחיד, כזה ששומעים שהגננת עושה פעילות לילדים, רק שבחלום הרעש היה יותר חזק ומבהיל (בחלום לא ראיתי את הגננת אבל זה לא חשוב), הילדים יושבים בשתי שורות זה אל מול זה, וכולם (אלה שהצלחתי לקלוט בחלום, שאגב, לא היו נראים כמו ילדים בגן אלא קצת גדולים יותר) עושים את אותה תנועה מרימים את היידיים לגובה הצלעות ומניחים על הברכיים ושוב מרימים לגובה הצלעות ושוב מניחים על הברכיים, לפי ה״קצב״ (הרעש האחיד). אמא מושיבה אותי במושב הפנוי הראשון שהיא רואה, שהוא בקצה השורה וקרוב לדלת הגן, אני עדיין בוכה, מסתכלת עליה במבט של ׳בבקשה תקחי אותי איתך, אני לא רוצה להיות פה׳, והיא יוצאת מהדלת. מבעד לחלון הזכוכית הקטן שבדלת אני רואה אותה מנופפת לי בחיוך בזמן שאני עוד בוכה. עד שנעלמה משדה ראייתי.

<< עמוד קודם 7 עמוד הבא >>