פענוח חלומות בס"ד

חלומות על בטון

נמצאו 97 חלומות המכילים בטון - עמוד 5


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

בחלום שלי חלמתי שאני עם הקומונה שלי והחניכים יצאנו לטיול וירדנו לגדות נחל בגדותיו ישבו אנשים על כיסאות פלסטיק אחד ליד השני והסתכלו עלינו על הנחל היה גשר מבטון בקו המים שחניכה אחת ילדה התחילה לרוץ עליו לגדות הנחל היו מדרגות ארוכות ולאחר שהילדה רצה על הגשר היא קפצה למים ונסחפה כל הילדים רצו אחריה וקפצו גם כן וכל גם אנחנו כדי להצילם האנשים שישבו לגדות הנחל הסתכלו עלינו שוב וגולנו לסחפנו עד שהגענו למפל שהפך למגלשות מים ראיתי חברים שלי מהשנת שירות בסוף המגלשות וראיתי גם מישהי שמסתירה את פניה ואומרת לי מזל טוב הורדתי לה את היד מהפנים וגיליתי שזאת אחותו של חבר שלי 10 שנים קדימה מאותו היום שאלתי אותה למה מזל טוב והיא לא ענתה לידה היה אוסף דפים שבאחד מהם הייתה הזמנה למסיבת האירוסין שלי ושל חבר שלי לכיתה שלי והיו עלייה שתי תמונות אחת התמונות לא צולמה מעולם והיא הייתה שלי ושל חבר שלי בתוך מיניבוס והשנייה הייתה שלי עם הכיתה הראשונה שלי כשהסתובבתי להבהיר את העניין אחותו של חבר שלי נעלמה כאילו לא הייתה הדפים נשארו וגיליתי שכתובים שם דברים מהעתיד שלי קראתי דבר אחד והוא הבגידה של חבר שלי בי עם אמנדה מישהי לא מוכרת הדפים היו מודפסים ואז לא יכולתי לקרוא יותר בכיתי קצת ונתתי את הדפים לחברות קומונה שלי הן קצת צחקו והינו בתוך מיניבוס אני ישבתי מאחורה והן לפניי ואז התעוררתי

> קראו את פענוח החלום

חלמתי שכולנו באוטו נוסעים לים המלח ויש ירידה טלולה לכיוון הים ומלא רכבים בשירה יורדים לכיוון הים ואייל עקף אותם מהצד על הקצה וצעקתי עליו שזה מסוכן ושאנחנו עוד מעט מתהפכים ושיוריד אותי שאני לא מוכנה לנסוע איתו עם נהיגה כזאת מסוכנת ושהילדים באוטו. הגענו עם האוטו ממש על שפת הים כי הוא נסע במהירות וממש בלם והיגענו עד הקצה וזה היה בירידה אני בחלום יוצאת מהאוטו כשיהונתן בידיים שלי וכאילו כולם מחוץ לאוטו פתאום אני ויהונתן והאוטו שוקעים פנימה אני מספיקה לראות את אייל ואת כל מי שהיה איתנו נלחץ ואייל צועק מה אני עושה עכשיו מה עשיתי ואני מרגיעה את עצמי תוך כדי השקיעה שזה ים המלח ולא נטבע שנצוף אבל זה לא מה שקורה אני מחבקת את יהונתן חזק חזק מהפחד שיתנתק לי מהידיים ואני יאבד אותו וממשיכה לשקוע למטה והים כאילו סמיך חולי קצת כמו בטון ואני לא יודעת לשחות אבל מתאמצת ודוחפת ברגליים ובמאמץ קשה מצליחה לעלות למעלה אבל מדלה שאני בקצה השני מאיפה שאייל וכולם נמצאים אני רואה אותם מרחוק ולא יכולה להגיע אליהם אז בחוסר ברירה נכנסת שוב למיים ושוב דוחפת עם הרגליים ועולה בצד שלהם ואז אני מגלה שמאות אנשים שהכרתי כל חיי נמצאים שם ולא הבנתי איך כולם הספיקו להגיע כאילו אם אני נושמת אז לא הייתי כל כך הרבה שעות בפנים וראיתי אנשים שהגיעו מהצפון אז לא הבנתי איך פתאום אני רואה את הילה והיא מאופרת ומתוקתקת ואני אומרת לה איך באת לפה שבת היום והיא אומרת לי אז מה שבת מה נראה לך ואז אני אומרת לה אבל איך הספקת ותוך כדי אני רואה את כל האנשים שבאו כביכול לעזור ולחפש אותי/לחלץ אותי ומחבקים ומנשקים ואני מבינה שחלק מהאנשים יששנו אצלי בבית כדי להגיע בבוקר ומבינה כאילו שלא מדובר בשעות אלה בימים ולא מבינה איך אני עדיין בחיים ואז נגש אליי מידהו ומחבק אותי ואני רואה שהוא בלי עיניים כאילו העיניים שלו תפורות ואומרת לו מה אתה עוששה פה כאילו אני מכירה אותו אבל אני בעצם לא והוא אומר לי הגעתי אלייך בלילה ישנתי אצלך ויצאנו בבוקר לפה כי הם באו מהצפון ואני שואלת בקט את אחד מהמשפחה מי זה אני לא מכירה והיא אמרה לי את השם שלו כאילו מישהו שאני מכירה וכל הזסמן הזה אני בלי יהונתן לקחו אותו ממני איך שיצאתי ומרוב כל האנשים שנוהרים אליי עדיין לא ראיתי את אייל והילדים ומה עם יהונתן ופתאום התעוררתי בבהלה

> קראו את פענוח החלום

אני מסתתר במרפסת (מישהו לצידי?) מפני קרב שמתחולל בחדר. מתוך החדר נורים כדורים שנדמים כרשפי אש על הרצפה, החולפים לידי בשריקה. לפתע שוכך הקרב ומתוך החדר מגיח אדם. אני יודע שהייתי עד למשהו שאסור היה לי לראות. הוא מאשר זאת בטון דיבור נינוח ועדין. והוא אומר: "אני מאוד מצטער, אבל אתה יודע מה אני חייב לעשות". ואני יודע – להוציא אותי להורג. הוא מחזיק אקדח מכוון לראשי ומרגיע אותי – זה לא יכאב. אני מאמין לו אך עולה בתוכי תשוקה חזקה לחיים ואני מתחנן: "אני רוצה לחיות, אל תהרוג אותי". אך זה מאוחר מידי והוא יורה, כבדרך אגב. ומעוצמת הירי אני מתעורר אל המציאות הרגילה.

> קראו את פענוח החלום

הייתי באוטובוס בדרך לבית ולא הייתי בטוחה מה התחנה הראשונה שלי אז העדפתי לרדת בתחנה קצת יותר רחוקה שהכרתי ליתר ביטחון ואז התחלתי ללכת והיה לי חם והתיק שלי היה כבד אז התיישבתי במדרגות בטון כאלה למרגלות ביניין / מפעל ישן כזה ואחרי שישבתי משאית עצרה ועשתה רברס וחנתה ליד המפעל ואבא אמא ושלושה ילדים ערביים יצאו מהמשאית ניכנסו דרך המדרגות למפעל ואחרי כמה דקות יצאו והאבא ושלושת הילדים עברו אותי והתקדמו למשאית ולאמא שעמדה מאחורי היה מבט של אני מיתלבטת אם שחכתי משהו ואז היא עברה אותי ותוך כדי הרגשתי מכה חזקה על הכתף שמאל והבאנתי שהיא דקרה אותי וראיתי שהיא רוצה להמשיך לדקור אותי אז לכחתי את התיק בידיים כי לא יכולתי לשים אותו על הגב והתחלתי לרוץ והיילדה הקטנה שלה אמרה לאמא שלה 'מה נשאיר אותה ככה ' ואמא שלה אמרה לה כן זה בסדר ווהם נסעו אחרי במשאית וניכנסתי להיתחבא בביניין ודפקתי בדלת של בית כדי להיתחבא

> קראו את פענוח החלום

נמצאת בבריכה עם עוד שתי חברות ושלושה בנים ומצלמים אותנו בווידיאו לכתבה לקראת האולימפיאדה. אנחנו רוכבים על אופניים ומגיעים למקום בסוף רחוב בירידה ושומעים תאונה קטלנית, אני מסתירה את כולם מאוחרי חומת בטון וחלקים עפים מכול הכיוונים ואז מגיעים רוכבי אופניים פצועים

> קראו את פענוח החלום

חלמתי שכולנו באוטו נוסעים לים המלח ויש ירידה טלולה לכיוון הים ומלא רכבים בשירה יורדים לכיוון הים ואייל עקף אותם מהצד על הקצה וצעקתי עליו שזה מסוכן ושאנחנו עוד מעט מתהפכים ושיוריד אותי שאני לא מוכנה לנסוע איתו עם נהיגה כזאת מסוכנת ושהילדים באוטו. הגענו עם האוטו ממש על שפת הים כי הוא נסע במהירות וממש בלם והיגענו עד הקצה וזה היה בירידה אני בחלום יוצאת מהאוטו כשיהונתן בידיים שלי וכאילו כולם מחוץ לאוטו פתאום אני ויהונתן והאוטו שוקעים פנימה אני מספיקה לראות את אייל ואת כל מי שהיה איתנו נלחץ ואייל צועק מה אני עושה עכשיו מה עשיתי ואני מרגיעה את עצמי תוך כדי השקיעה שזה ים המלח ולא נטבע שנצוף אבל זה לא מה שקורה אני מחבקת את יהונתן חזק חזק מהפחד שיתנתק לי מהידיים ואני יאבד אותו וממשיכה לשקוע למטה והים כאילו סמיך חולי קצת כמו בטון ואני לא יודעת לשחות אבל מתאמצת ודוחפת ברגליים ובמאמץ קשה מצליחה לעלות למעלה אבל מדלה שאני בקצה השני מאיפה שאייל וכולם נמצאים אני רואה אותם מרחוק ולא יכולה להגיע אליהם אז בחוסר ברירה נכנסת שוב למיים ושוב דוחפת עם הרגליים ועולה בצד שלהם ואז אני מגלה שמאות אנשים שהכרתי כל חיי נמצאים שם ולא הבנתי איך כולם הספיקו להגיע כאילו אם אני נושמת אז לא הייתי כל כך הרבה שעות בפנים וראיתי אנשים שהגיעו מהצפון אז לא הבנתי איך פתאום אני רואה את הילה והיא מאופרת ומתוקתקת ואני אומרת לה איך באת לפה שבת היום והיא אומרת לי אז מה שבת מה נראה לך ואז אני אומרת לה אבל איך הספקת ותוך כדי אני רואה את כל האנשים שבאו כביכול לעזור ולחפש אותי/לחלץ אותי ומחבקים ומנשקים ואני מבינה שחלק מהאנשים יששנו אצלי בבית כדי להגיע בבוקר ומבינה כאילו שלא מדובר בשעות אלה בימים ולא מבינה איך אני חיה ואז נגש אליי מידהו ומחבק אותי ואני רואה שהוא בלי עיניים כאילו העיניים שלו תפורות ואומרת לו מה אתה עוששה פה כאילו אני מכירה אותו אבל אני בעצם לא והוא אומר לי הגעתי אלייך בלילה ישנתי אצלך ויצאנו בבוקר לפה כי הם באו מהצפון ואני שואלת בקט את אחד מהמשפחה מי זה אני לא מכירה והיא אמרה לי את השם שלו כאילו מישהו שאני מכירה וכל הזסמן הזה אני בלי יהונתן לקחו אותו ממני איך שיצאתי ומרוב כל האנשים שנוהרים אליי עדיין לא ראיתי את אייל והילדים ומה עם יהונתן ופתאום התעוררתי בבהלה

> קראו את פענוח החלום
<< עמוד קודם 5 עמוד הבא >>
RSS