פענוח חלומות בס"ד

חלומות על תפירה

נמצאו 47 חלומות המכילים תפירה - עמוד 3


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

אני פנסיונרית של אוניברסיטת ת"א. בחלום הופיע בהתחלה טיול של חברי המחלקה בה עבדתי, ובסיום הטיול אנחנו חוזרים למחלקה. אני מנסה לצאת דרך הפתח, שהוא שילוב של שער מסתובב ("קרוסלה") עם דלת אוטומטית, אך בכל פעם שאני יוצאת מפתח אחד, צץ פתח נוסף, זהה לראשון. כשאני צולחת בשלום את הפתח השני, מופיע גם פתח שלישי, וכן הלאה - עד אין סוף, ובקיצור - אני בעצם לכודה ולא מצליחה לצאת לרחוב! כשנדמה לי שכבר הצלחתי לצאת למרחב - שהוא שטח שומם וחשוך ומלא עליות וירידות תלולות - מופיעות שוב הדלתות המוזרות ההן! בין לבין, באחת הדלתות מופיע איש עם מכשיר ענק דמוי מכונת תפירה, ואומר שעלי לחכות כמה שעות עד שהוא יתקין אותו, אחרת לא אוכל לצאת לעולם! עלי לציין, שפרשתי מוקדם מהעבודה עקב יחסים עכורים ובלתי נסבלים!

אני יושבת על סלעים במקום לא מוכר, עם התיק האישי שלי. השעה מאוחרת והכל חשוך. בשביל להגיע חזרה לבית אני צריכה לשחות בתוך המים (ים) ולהגיע לצד השני של הים. אני לוקחת רק את הפלאפון ולא מתקשרת לעזרה. מאירה סביבי את המים ורואה שאין כל חשש. מכניסה את האצבעות שלי לתוך המים, ונעקצת, נצרבת וננשכת. בכל זאת אני מחליטה לעבור לצד השני של הים. אני מחליטה להשאיר את התיק ולחזור לקחת אותו באור יום. אני נכנסת פנימה ומתחילה לשחות לכיוון השני, לא בלחץ ולא בהיסטריה יחסית רגועה. אני מרגישה שיש יצורים חיים מתחת פניי המים, אני נעקצת, נאכלת, נצרבת מהם אבל ממשיכה לדרכי. ממשיכה לכיוון הבית שלי. כשאני מגיעה לצד השני, הצד של הבית. אני מתבוננת שברגל ימין שלי כולי חתוכה. אני רואה את כל הבשר ומן עור צומח, כמו צינור שמחליק החוצה. אני רואה שכבר התחילו לתפור, אבל הכל פתוח. אני רואה שאין לי דם, אבל הכל מכאיב ופתוח. אני רואה חלק קטנטן של תפירה על הרגל בצבע שחור. אני והבן זוג שלי מחליטים שחייב ללכת לבית – החולים. אבל כל פעם משהו אחר מעקב אותנו. אני מגיעה לביתי ורואה כל כך המון אנשים ואת כל המשפחה המורחבת שלי. אני רואה את כולם ישנים בסלון על מזרנים, הסלון נראה גדול יותר, מואר יותר. אני ניגשת למטבח והוא נראה כמו מסעדה. כולם יודעים שאני בעלת הבית ומביאים לי הכל. הבית מלא אנשים שאיני מכירה וגם שאני כן מכירה. אני ניגשת לסלון ומבקשת מקרובת משפחתי להביא לי את התיק שהשארתי בצד השני של החוף על הסלעים. בנתיים אני הולכת לכיוון הסלון ומתבוננת ברמי ( החבר שלי) משוחח עם אחותי (חן). אני ניגשת לכיוונם, ורמי מבקש שניסע עכשיו לבית חולים. אני לא לחוצה לנסוע לשם, אני מחכה שיחזור אליי התיק. אני הולכת בנתיים למקום אחר, נכנסת למן אוטובוס מלא נערות בחורות ונשים בכל הגילאים. מתברר שישנה תחרות "יופי נשי " בחוץ. ירדו המון נשים מבוגרות ונערות צעירות ויפייפיות . הנשים המבוגרות התחילו לעודד את אחת מהנשים המבוגרות שהייתה בתחרות, וצעקו כמה שהיא סקסית, התחתון חוט שלה כל כך יפה עליה. הצעירות לא עשו המון רעש עמדו וחיכו לתורן. יצאתי מהאוטובוס וצעדתי לכיוון הסלון, שם ראיתי את התיק שלי וביקשתי תודה מקרובת משפחתי. הגעתי למטבח (מסעדה) שהיה בבית. וחיכיתי על הפס, היו כל כך הרבה אנשים אצלי במטבח (מסעדה). פתאום אני רואה את מנהל העבודה האחרון שלי ועוד אישה בלתי מוכרת. כל כך השווצנו אני ורמי במה שאנחנו ובבית הגדול שהוא שייך לנו.

הדיירים מסיימים לעשות הבדלה, ודן, שני ותאלין יוצאים לחצר כדי לקבל את השבוע החדש. דן מברך את שני בשבוע טוב, והיא מחזירה לו בהססנות: "שבוע טוב לדן". בהמשך, חיים שיוצא לחצר עם כלי תפירה מכריזב שמחה: "אני פותח פה חנות תפירה", ומבקש משני ללמד אותו איך מכינים צעיף. כל הדיירים מתפוצצים מצחוק, ושני המשועשעת מסבירה לו שאלה כלי תפירה וצעיף סורגים, ולכן עליו לבקש מהאח הגדול כלים לסריגה. חיים מופתע מהטעות, ונכנס מאוכזב לבית כשהוא מלמל: "זה לא עוזר, זה לא עוזר לי". מאוחר יותר, אביחי מציע לאורנה ולמעיין לצאת גם כן לחצר בשביל לשאוף אוויר. בדרך, הם מעלים את הקושי שבלהיות סגורים בבית, ואורנה מודה: "אני מאבדת את זה, אני צריכה מרחבים קצת".

<< עמוד קודם 3 עמוד הבא >>