פענוח חלומות בס"ד

חלומות על סורגים

נמצאו 81 חלומות המכילים סורגים - עמוד 3


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

אני נמצאת עם משפחה של ידיד קרוב מאוד שלי וכולנו נמצאים בקרח ושלגים האמא נבלעת לתוך מים וקרחון וכולם שרים וצוחקים ולא מתייחסים ורק אני בלחץ והיסטריה אנחנו ממשיכים ללכת ורואים שלוש אוטובוסים וערביות עם רעלות עד העיניים מכוונים עלינו רובים ענקיים בדרך אנו נתקלים במנזר עם שלוש חלונות פתוחים עם סורגים ובכל חלון יש קבוצה גדולה של תלמידות מנזר שמדברות בטלפון

חלמתי שאני במבנה עם כמה חברות מהפנימייה, אני וחברה שלי מעיין יצאנו מהמבנה שהיינו בו עברנו דרך מבנה קרקע מגודר, הדלת של המבנה הייתה פתוחה. כשאני ומעיין חברה שלי עברנו ראינו שבתוך אותו מבנה יש לול של תינוקות , מסביב ללול היה סורגים פשוט עמודים מברזל שמגדרים את הלול עצמו. היה בתוך הלול תינוקות, מלא תינוקות אחד צמוד לשני בצורה מטורפת חלקם המועטים היו מלאים דם. מרוב שמעיין נבהלה היא צעקה ונכנסה אל המבנה לראות ולנסות להציל את התינוקות.. אני צעקתי לה שלא תיכנס כדי שלא יקרה לה גם משהו והיא לא שמעה אותי. אני בשביל להחזיר את מעיין החוצה רצתי אחריה לתוך המבנה שדרך אגב לא היו בו נפשות חוץ מהתינוקות באותו רגע שעברנו שם. אחרי שאני רצתי אחרי מעיין ונכנסתי אחריה למבנה היא נצמדה אל הלול ,אני זרקתי את המעיל שלי על ספה שם ומיד אחרי שזרקתי את המעיל שלי על הספה ראיתי אישה כל שהיא בחדר צמוד צעקתי למעיין לרוץ משם שראיתי מישהו , כשצעקתי מעיין רצה החוצה ואני אחריה כשיצאנו נזכרתי ששכחתי את המעיל שלי וחזרתי פנימה בחזרה באותו רגע שחזרתי אותה אישה כמעט תפסה אותי בכתף. איך שהוא אני ועוד חברות כולל מעיין פתאום הגענו לאולם גדול בצבע אפור שמסביבנו יש המון כיסאות כולנו עמדנו באמצע מפוחדות ואז פתאום הופיעה האישה שהייתה באותו מבנה של התינוקות שראינו, זו שכמעט תפסה אותי. אותה אישה הייתה עם מסור ביד. אחרי כמה שניות שהבנו כל הבנות איפה אנחנו נמצאות. אותה אישה רדפה אחרינו עם המסור.. כמה מהבנות הצליחו לרוץ היישר לדלת ולברוח. אותן בנות חיכו לעוד בנות מחוץ לדלת. לאלה שיצליחו לברוח גם, אני תפסתי לחברה שלי שילת בידיים וניסיתי להבריח אותה משם. כשאני רצתי עם שילת גם לכיוון הדלת הצלחתי להוציא רק את שילת ואותה אישה תפסה אותי בכתף ובהתה לי בעיניים. היו לה עיניים תכלת נורא בהירות כמעט לבנות מבריקות ונוצצות, היא הייתה כולה לבנה בפנים, לבנה ממש, וכמה קמטוטים במצח ושפתיים דקות. אמרתי לה "תשחררי אותי בבקשה ,אבא שלי, אל תעשי לי את זה" היא שחררה אותי והצלחתי לצאת. אחרי שיצאתי היא סגרה את הדלת ואני והבנות שבחוץ שמענו צרחות מקפיאות מאותו אולם ונשארו שם המון מהחברות שלי.

שכבתי אם ידיד מעבר וכאלו עבר תקופה וגיליתי שאני בהריון פתעום הופיע חזיר בר קטן הסתקל עלי ברך לאמא שלו ואמא שלו התחילה לרוץ אחרי אני התחילתי לרוץ ונכנסתי לבלוק עם הכל סורגים ושם היה חזירים ממש גדולים תפסתי על הסורגים לאט לאט שהם לא היתרר והצלחתי לצאת משם ואז אני אצל אחותי היה אצלה מסיבה אני נכנסתי לחדר ואחרי כמה זה אחותי נכנסה ושאלה מה אני עושה אצלה ואמרתי לה שאני בהריון ואז אני מסתקלת על הבטן שלי ואני רואה שאני בחודש מתקדם

חלמתי שאני בתוך חדר עם מישהו שהייתי איתו פעם בקשר הוא בסוג של מעצר בית ואני מתארגנת לעבודה מתאפרת בחלום הייתה אישה שאני מכירה שהיא אמא שלו בחלום אך לא במציאות בכניסה לחדר הייתה סוהרת אך לא היו סורגים בחדר ודיברתי עם אמא שלו מהכניסה לחדר היא לא חצתה את קו המשקוף ורצתה לעזור לי באוכל ,וזרקה לכיוון הכניסה גופסת קורנפלקס ואמרה לי קחי תאכלי והסוהרת הסתכלה ולא עשתה כלום למרות שאסור בשלב כלשהו בחלום רק כשניהלתי איתה דו-שיח ניהלנו אותו דרך סורגים כשאני בפנים והיא בחוץ ובמשך כל החלום זה שאני איתו בקשר שוכב על המיטה מתחת לשמיכה בלי לצאת ממנה.

הדיירים מסיימים לעשות הבדלה, ודן, שני ותאלין יוצאים לחצר כדי לקבל את השבוע החדש. דן מברך את שני בשבוע טוב, והיא מחזירה לו בהססנות: "שבוע טוב לדן". בהמשך, חיים שיוצא לחצר עם כלי תפירה מכריזב שמחה: "אני פותח פה חנות תפירה", ומבקש משני ללמד אותו איך מכינים צעיף. כל הדיירים מתפוצצים מצחוק, ושני המשועשעת מסבירה לו שאלה כלי תפירה וצעיף סורגים, ולכן עליו לבקש מהאח הגדול כלים לסריגה. חיים מופתע מהטעות, ונכנס מאוכזב לבית כשהוא מלמל: "זה לא עוזר, זה לא עוזר לי". מאוחר יותר, אביחי מציע לאורנה ולמעיין לצאת גם כן לחצר בשביל לשאוף אוויר. בדרך, הם מעלים את הקושי שבלהיות סגורים בבית, ואורנה מודה: "אני מאבדת את זה, אני צריכה מרחבים קצת".

אני נמצאת עם ומשפחה של ידיד קרוב מאוד שלי וכולנו נמצאים בקרח ושלגים האמא נבלעת לתוך מים וקרחון וכולם שרים וצוחקים ולא מתייחסים ורק אני בלחץ והיסטריה אנחנו ממשיכים ללכת ורואים שלוש אוטובוסים וערביות עם רעלות עד העיניים מכוונים עלינו רובים ענקיים בדרך אנו נתקלים במנזר עם שלוש חלונות פתוחים עם סורגים ובכל חלון יש קבוצה גדולה של תלמידות מנזר שמדברות בטלפון

<< עמוד קודם 3 עמוד הבא >>