פענוח חלומות בס"ד

חלומות על מפה

נמצאו 264 חלומות המכילים מפה - עמוד 17


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

אני וחברה שלי היינו בבית שלי ובנינו בובת לגו,כאשר סיימנו זרקנו אותה על המדרגות והיא נשברה,אחר כך בלילה שמענו רעשים,הלכנו למדרגות וראינו את בובת הלגו מתחברת והופכת לבובה אמיתית ואז חברה שלי מכירה מישהו שיכול לעזור,הוא בא(האיש הזה הוא שחקן שאהבתי)ואז כשהוא נכנס סיפרנו לו מה קרה,הוא אמר שהבובה כנראה אוחזת דיבוק,בלילה הוא נשאר כי הוא היה צריך לחקור,אני לא הצלחתי להירדם אז הוא בא ודיברנו,הוא אמר שהוא ישמור עליי,הוא הלך וסגר את הדלת,אחר כך שמעתי רעשים,היה משהו על הדלת שלי,הסתכלתי בחריץ של המנעול וראיתי את הבובה,נכנסתי למיטה והתכסתי,פחדתי,ראיתי כבר את הידית של הדלת יורדת,חשבתי שהבובה תתפוס אותי...ואז שמעתי משהו מתגלגל במדרגות,יצאתי וירדתי במדרגות,ראיתי את השחקן שאהבתי בתוך שלולית דם ענקית,שוכב עם עיגול דם באזור החזה,דם נטף לו מהפה,צרחתי ובכיתי,רצתי אליו בלי לחשוב,הוא אמר לי שהוא ניסה לשמור עליי ואמרתי לו שהוא חייב לקום ושאני אוהבת אותו...ואז חברה שלי צרחה שהבובה שורפת את הבית ושאנחנו צריכות ללכת מפה מהר ואמרתי לה שתברח לבד וזאת בחירה שלי להישאר פה,היא ניסתה לקחת אותי אבל לא הצליחה,למרות שהיא לא רצתה היא ברחה ואני ראיתי את הלהבות מתקרבות אליי וזהו

חלמתי שאני רוצח שכיר שעובד בשביל הארי אחד בחיפה טהבאתי לו שטיח , כנראה זה סימן שהורדתי מישהוא. הוא ישב בחורב, אני זוכר שפגשתי כל מיני עבריינים קטנים שם אבל היה ברור שאני ברמה גבוהה מאוד. חלמתי שאני בלי רשיון נוסע אליה עם נעה, בדרך בשכונה שלה אני רואה מלא ילדים שמנסים לעצור אותי לא מבין למה, אני מתקרב רואה שריפה ענקית. רואה מכבי אש נוסעים מחנה את האוטו והולך לבית שלה, פוגש אותה שם למטה מדברת עם בת דודה שלה ויש לה מבטא מוזר, היא מאוסטרליה , אורטל מסתכלת עלי אומרת לי מה אני עושה פה, אומרת תלך, אני נשרר מנסה לדבר איתה, ואז הערסים של השכונה מביאים לה מים, אני אומר למישהוא חלב עם המים. הוא לא מקשיב, אני תופס אותו בראש ומכניס לו סגריה לפה, שואל אותי מי אני, אני עונה לו חבר שלה 4 שנים. ואז אמרתי לה בואי נדבר, נשארו לי 2 סיגריות בקופסא, היא אמרה טוב אבל אצל חברה בבית. אמרתי לא, בואי נדבר לבד. היא ניסתה להתחמק ובכתה. מפה לשם התעוררתי, אני זוכר את התחת שלה עם הטייטס והפנים עם העניין החומות הגדולות ממש ממש טוב.

חלמתי שאני בבית בחיפה ולומד בירושלים, אבא שלי מציע לי לבוא איתו לתל אביב להופעה. מפה לשם אני בתל אביב מצלצל לאורטל אם בא לה להיפגש, היא אומרת לא, שואל אותה את עדיין אוהבת אותי, היא אומרת לא. אומרת שהיה לה קשה להיפרד אבל זה המצב ויש לה מישהו אחר כרגע. הכי קשה היה לה להסתכל על התמונה שלנו. אני שואל אם אפשר לבוא רק ללילה, היא אומרת לא . אני רץ לבית שלה,רץ רץ, נתקל בהרבה ערסים שמהווים מכשול, אונס את כולם. מגיע לגינה שלה ומתעורר.

אני מתנדבת עם חברתי ומשפחתי בבית יתומים במדינה רחוקה. אני אוהבת את תפקידי ומפיקה תועלת ממנו אבל באחד הימים היתומים נלחמים על תשומת הלב שלי, ואחת היתומות ניגשת למנהל ואומרת שאני לא מתייחסת אליה כראוי. נוזפים בי. לאחר מכן ילד אחר מגיע ונותן לי נשיקה על השפתיים. תוך מעט זמן מגיע מנהל בית היתומים ומאשים אותי בפגיעה בילד וכולם כועסים עלי. אני מצליחה להוכיח את חפותי. יוצאים לטיול ואני מוצאת את עצמי מתנתקת מכולם משוטטת ברחובות ומגיעה למקומות מפוקפקים. אני פוגשת שם את מנהל בית היתומים שאומר לי לברוח כי המקום מסוכן ואין לי אמצעים להגן על עצמי. אני חוזרת חזרה לבית יתומים ובדרך פוגשת את חברתי (איתה ניגנתי בלילה שלפני החלום) שחזרה מוקדם מהטיול מכאבים בידה. כשאנחנו פותחות את הדלת באופן מפתיע אנחנו לא מגיעות לבית היתומים, אלא מוצאות עצמינו מרחפות מעל נוף הררי וירוק, וברקע מופיעה ההודעה: ״יש לכן 75 דקות. בהצלחה!״ חברתי מבינה שאנחנו צריכות לחפש מקום מסויים ובפלאפון שלי מופיעה מפה אשר מובילה אותנו למקום. אנחנו חולפות על פני דמויות אנושיות שאי אפשר לגעת בהן, מעין הולוגרמות, וגם דמויות העשויות נייר ואבן שבהן אפשר לגעת. אני מוצאת פנים מוכרים מדי פעם ומבינה שהעולם הוא מעין עולם מקביל שרק מעטי מעט מכירים ולוקחים בו חלק. נדמה שכולם מזהים אותנו ואת המשימה החשובה שלנו וחלק אף מנסים להניע אותנו מלהגיע למקום בזמן. במהלך הטיול אני מרגישה שהשיניים שלי מתעוותות ואני לא מצליחה כמעט לפתוח את הפה. הכל מתעקם ונשבר ואני מנסה להחזיר את הלסת למקום והכל נורא כואב (נדמה לי שבאמת ממש כאב לי). כשאנחנו מוצאות את המקום וכמעט מגיעות אנחנו חולפות על פני איש שעובר דירה ומבקש את עזרתו בהעברת החפצים. אנחנו אומרות לו שאנחנו מתנצלות אבל אין לנו זמן ואנחנו במשימה ונשארו רק 15 דקות עד שניכשל. הוא עונה: ״מה לא תעזרו לאיש הזקוק לעזרה?״ ואנחנו עוזרות. אחרי זה אני מתחילה ללכת לעבר הבניין שהוא היעד הסופי ורואה מאחורי שחברתי נאבקת בילד אלים. אני חוזרת ועוזרת לה להיפטר ממנו ומלמדת אותו שאלימות היא לא פיתרון לדבר (או משהו כזה) ואנחנו נכנסות. מובילים אותנו לחדר ובסוף החדר עוד דלת. אבל הדלת גבוה בקיר וצריך לטפס ולהתאמץ כדי להגיע אליה. אנחנו נכנסות בקושי ומגיעות לאולם קולנוע. מוקרן סרט- כמה מוזיקאים מנגנים/מנצחים, כל אחד בדרך אחרת ונראה שכולם מתאמצים ועושים ״שואו״, והקריין שואל את הקהל את השאלה ״אבל מי באמת מנגן מהלב?״ השגנו את מטרת המסע וחזרנו לבית היתומים.

בעלי קרא לי לבוא לים ואני לבשתי חולצה שקופה שראו את הציצים וגם חצאית ארוכה ומגפיים היגעתי לים בעלי שכב על החול ופתאם היגיע הומלס מלוכלך לגמרי בלי שיניים והיתחיל לנשק את בעלי אני היתחלתי לצעוק קום מהר לפני שאני יחטיף לך מהר לך מפה הוא קם וברח ואני יצאתי מהחול והחולצה עלתה לי למעלה וראו לי את הציצים

<< עמוד קודם 17 עמוד הבא >>