פענוח חלומות בס"ד

חלומות על ואמא

נמצאו 1,906 חלומות המכילים ואמא - עמוד 14


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

יש לי בן זוג כבר שנה וחצי חלמתי שאני והאקס היינו בחדר שלי וסידרנו בגדים שלו שהיו אצלי התנשקנו על המיטה אני רציתי שנדבר עלינו והוא התחמק ואז ההורים שלי חזרו אני נבהלתי ברמות ידעתי שאני בוגדת בחבר שלי האקס הפך לנחש הרמתי אותו והוצאתי אותו דרך חור ברשת של החלון לחצר הוא זחל לכביש ואז באתי להיכנס חזרה לחדר שלי להעלים את הבגדים שלו שההורים לא יתפסו אותנו אבל אמא שלי כבר הייתה שם והסתכלה עלי בהלם הרגשתי דפיקות לב מטורפות ואז פתאם דרך החלון הוא נהיה חזרה בן אדם ועמד באמצע החצר שלנו אבא ואמא ראו אותו והתחושה הייתה שתפסו אותי בוגדת התעוררתי בבהלה

חלמתי שיש לי אחות קטנה (אני בת זקונים ואמא שלי מבוגרת ואין סיכוי לעוד ילדים) יש לי קצת בעיות עם המשפחה שלי והרבה זמן לא אהבתי בן אדם כמו שאהבתי את התינוקת (אחותי) אמא שלי הייתה מותשת מהלידה והלכה לנוח ואבא שלי נח בכיסא שקרוב לחדר, בחדר אחותי נחה לה במין מזרון ואני הסתכלתי אליה, היא הייתה כל כך יפה שרציתי להרים אותה ולשיר לה שיר ערש, היא התעלפה כי לא ידעתי להחזיק תינוקות (חלום) ואבא שלי במבט נואש לקח אותה למיון כל כך פחדתי שהרגתי אותה, כל כך אהבתי אותה בחיים לא אהבתי כל כך מישהו לפני, אחרי כמה זמן אמא שלי, בעיניים דומעות הופיעה, שאלתי אותה אם היא חיה ומה עם התינוקת? היא אמרה לי אחרי היסוס קל "היא...היא שרדה" ופחדתי שלמרות הכל יקרה לה משהו אבל ביינתים הכל היה בסדר בדיוק אז היה לי רישיון נהיגה אז יצאתי עם חברות לסיבוב באוטו הן קצת רבו וכל מה שרציתי זה קצת לצחוק ולא כל כך יכולתי לצחוק איתן (בגלל המריבה) לאחר מכן העירו אותי

קוצים של דורבן ביד. אני מוציא אותם אחד אחד, בלי להילחץ. קוץ אחד גדול במיוחד גורם לי לבכות, אבל אני מעדיף להתנודד עם הכאב ולשלוף אותו תוך כדי קריעת העור, בנוכחות האקסית האדישה. אני נוסע ברכב מאחורי הרכב של אבא, הוא מוריד אותי במזרח העיר, המקום לא מוכר לי, אני מסתובב עם כיסא משרדי על גלגלים ברחובות, לא איכפת לי ממכוניות. מאוד חשוך וישנה תאורה צהובה. אני מתחיל לעלות עליה מטורפת תוך כדי איבוד אוריינטציה. מתקדם חזרה למערב בעיר. חותר לחזור הביתה. מגיע לאיזור הבית של אורטל ומתמודד עם עליה קיצונית כמעט 90 מעלות, שאני איכשהו מצליח לכבוש, עפ הגליל יוגה. זורק אותו קדימה ואחר כך את עצמי. כמעט נופל חזרה. עולה על כמה מכוניות שחנו בקצה. הדליל נופל על שיח דורבני הרחק ממני. לפתע אני בחולות, ואני רואה מרחוק נערים עם כלב 3-4 במספר, בחוסר שקט ודורבן עצום ומפחיד שמתנהל עליהם. הפ מתקרבים לאיזור שלי. מישהו עם קוקו וכלב מוביל את החבורה, והוא ככ בטוח בעצמו. הוא מסביר על להם על הדורבן. הם מתעלמים ממני לחלוטין. אני מוציא את הגליל האפור מן השיח הדורבני ומתמלא קוצים קטלניים ביד. אני מראה להם שהכל בסדר. ״רואים״? ואני מביט ביד מלאת קוצים באצבעות ומתחת לעור. לפתע יולי ואמא שלה מופיעות במסעד דומה למסעדה שלי ומושיקו בניו-הייבן. היא שואלת אם אני רוצה בית חולים. הן מחכות בחוסר רצון אני יוצא החוצה בבכי וסבל ודולף את הקוץ האחרון שלא ידעתי שתקוע כל כך עמוק - מתוך היד. יש קצת דימום, והעור נקרע, אבל הוא יצא. היא נעלמת ולא שולחת הודעה אחרי שהיא הגיעה הביתה. וזה כל כל מוזר שהיא ואני לא חזרנו לאותו בית. ואני מרגיש צריך לסמס ולהגיד שנהניתי לראות אותה. אבל אני מרגיש שהיא הולכת להיפרד ממני.

היינו כל הבני דודים בבית של סבא וסבתא שלי ופתאום בת דודה שלי חזרה מהמרפסת והחלום התנפץ לרסיסים כל הבית היה מלא זכוכיות רצנו למקלט כאילו התחילה מלחמה אני ואמא היינו בחדר אחר וראיתי דרך החלום שלא הספקנו לסגור בממד את הטיל התפללתי ל ה׳ שזה לא יגיע אלינו והגיע רסיס אחד שנכנס עד אליי לחדר ספרתי שלושים שניות וברחתי עם אמא לחדר השני ושם ראיתי מלחמה רגלית מלא חיילים לא ישראלים מתקדמים לעברי

<< עמוד קודם 14 עמוד הבא >>