פענוח חלומות בס"ד

חלומות על לעוף

נמצאו 276 חלומות המכילים לעוף - עמוד 11


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

אני ושתי חברות נסענו למקום שנקרא ״אור ראשון״ לאנשים עם כל מיני בעיות. נסענו לשם עם חברה שהשתתקה מהצוואר ומטה. לקחנו אותה לשחייה בבריכה שהייתה מחולקת עם החבלים האלו של בריכות. עזרנו לחברה לשחות- החזקנו אותה מעל המים כדי שתנשום ואז נתנו לה לשקוע, ואז שוב הרמנו אותה. לפעמים איכשהו היא הצליחה להתיף את עצמה. הבריכה הייתה ממש עמוקה (למה??? מכניסים לשם נכים!!) ונהניתי לשחות בהן מאוד. זה היה שלו ברגעים ששחיתי לבד. דיברתי עם מישהו מתחת למים והוא הסביר לי על מצלמה תת מימית ולמה זה לא טוב לשתף ישר דרכה תמונות לאינטרנט. עברתי בין חלקי הבריכה, ובאחד ראיתי טלה ממש ממש קטן ששחה. הוצאתי אותו לסף הבריכה כי רציתי להצטלם איתו, אבל למצלמה לקח יותר מדי זמן וניסיתי כמה פעמים אז הוא נשך אותי. יצאתי מהבריכה ברצון מטורף להגיע למקום כלשהו. בדרך עברתי במן גינה קטנה עם ספסלים (ממש גינה כזו בין מבנים, כמו במן אוניברסיטה) והייתה שם ציפור טרף (נץ?) שניסתה לעוף מהרצפה ולא הצליחה. היה שם איש שאמר לה איך לעוף (מה הטכניקה) וכשהיא לא הצליחה הוא התאכזב. לא נשארתי שם לראות מה קורה בהמשך והמשכתי ללכת. הגעתי החוצה והלכתי למבנה עגול כזה מבד כבד שחלק כזה מבחוץ, שהוקם בצורת אוהל קרקס. כשנכנסים צריך לעקוף מן קיר כזה שמסתיר את מה שיש בפנים. כשנכנסתי היו שם כל מיני יצירות שזכרתי שראיתי באילת (כנראה יצירות של תלמידים) ונתקפתי נוסטלגיה. משום מה הגעתי לסף בכי ופגשתי שם עוד שתי חברות. התמונה הבאה היא אני וחברות הולכות במסדרון לחדר שלנו כנראה, ובאחד החדריםהדלת הייתה פתוחה. כנראה שההורים שישבו על המיטה שם זיהו אחת מאיתנו כי נכנסנו פנימה. על המיטה ישבו ההורים, מצד שמאל ילד בן 13 בערך, ביניהם ילד עם תסמונת דאון, על כורסה מימינם ישבה ילדה בת 12, וכשנכנסנו ראינו שקרוב לכניסה (החדר היה קטן מלאכלס מיטות לכל האנשים) יש שני ילדים קטנים (גיל 4 בערך) לבושים בבגדים זהים וצבעים שונים, בן ובת. תאומים. חיבקתי אותם תוך כדי שיחה עליזה עם ההורים, ואז ראיתי את האח השישי ״-הכנס שם של מושא קראש (?)- ?!?״ ״סיון??? עברו שנים! כבר אחרי צבא...״ האמא: ״אולי תספרו להם למה אנחנו כאן״ אז הם סיפרו על האח עם תסמונת הדאון שסובל מהתפרצויות זעם. האחות בת ה-12 הייתה אאוטגוינג כזו ועם הפלאפון אבל השתתפה בשיחה. נראה שהיא והאח בן ה-13 קרובים (אבל כמובן, בקשר אהבה-שנאה). הם המשיכו לדבר על הנושא, לא זוכרת מה חוץ מזה שהאמא שאלה את בת ה12: ״למשל (בשביל להדגים משהו על האח בעל תסמונת הדאון) היית יוצאת עם גברים או נשים?״ האחות: ״לא יודעת, אני שונאת בנים. אבל לפעמים הם בסדר״ (משהו כזה בסגנון התשובה)

> קראו את פענוח החלום

חלמתי שאני נמצאת במלון עם המשפחה שלי כולל הורי ולוסי, וחברות של עמית ולכאורה הכל נראה תמים. אבל אז מתחיל הקסם... כל מיני דברים בלתי אשריים קראו בחלום, והם כולם חלק מאותה עיירה קטנה, בית מלון, מסעדה שבעצם, למרות המראה התמים מלאים בבלתי אפשרי. האנשים חלקם קפצו לתוך תמונת ויצאו מהם לפי רצונם ולימדו את משפחתי לעשות גם. אנשים עפו עם מצנחים רק ליופי והראו את היכולת להתנתק מהחוטים ולהמשיך לעוף. כל מיני חיות התחילו לדבר ולספר בדיחות. והחדרנים במלון זעופי הפנים היו בעצם רקדנים שחקנים בלבוש מהודר שעברו בין האורחים ועשו קסמים לא הגיוניים.במסעדה ישבו אנשים שהחליפו חוויות בינהם של רגעים שחוו כשהיה ביכולתם לקפוץ ולבקר בעולם מקביל ונראו מאושרים כל כך. היה גם בעיירה בית חולים שחדריו היו מיטות אפריון בטבע וכל החולים קיבלו כוחות. אפילו סבתא שלי שנפטרה לפני 20 שנה היתה שם וסיפרה כמה נפלא הנוף והאוויר והחברה בעיקר. היה שם הרבה קסם. המלון האפור הפך לזוהר עם מנורות בכל הצבעים. ותינוקות ניגנו מוזיקה מדהימה. כולם היו כל כך עייפים אבל רצו להמשיך לספוג את הקסם. להמשיך להסתובב ולטייל. הרבה מהדברים אני כבר לא זוכרת בהקשר הזה. אגב, כל הזמן הסתכלתי על הסובבים אותי וראיתי אותם נרגשים ונהנים מכל הקסם וגם אני נהנתי אך כל הזמן ליותה אותי תחושה של קצת פחד. הגיעו גם לחוות את הקסם כל מיני דמויות מחיי מוזרות. יניב קטן עימו יצאתי ממש קצת זמן בכיתה י"ב וברגע שנפרדתי ממנו באוטו שלו הוא החליט שהוא לא רוצה לחיות ודהר בכביש 4 בלי לעצור באף רמזור אדום שהוא כולו בעטרף.. פתאום הוא הגיע למלון ואפילו אמרתי לו שלום. מוזר כי אחרי אותו יום מחקתי אותו מזכרוני לגמרי ופתאום הוא צץ. גם סער, בעלה של חברתי הטובה ביותר, אחד האנשים שאני הכי אוהבת בעולם - לוסי שלא ממזמן התוודה בפני ובפניה שהוא מאוהב בי (בחברה בכי טובה של אשתו, בשכנה שלו) והקשה עלי מאוד היה שם באידיליה עם לוסי עם הרבה אהבה בינהם. הכל היה קסום ומפיחד בו בזמן. ובבת אחת הכל נגמר. פתאום המסעדה של המלון היתה ריקה מאיש. המלון נראה אפור ישן ומלוכלך. החדרנים היו זעופי פנים. והאנשים שעברו ליד המסעדה והמלון היו עם פנים נפולות. הכל היה אפור ומחורב. כמו אחרי מלחמה. חורים בקירות, בלאגן ובלבול. נכנסתי לפקיד הקבלה לשאול אותו מה קרה והוא לא הבין על מה אני מדברת. מה היה לפני? ולרגע פקפקתי שזה היה בדמיוני. ואז התחלתי להגיד לו - "הייתי כל כך מאושרת. ממש מבפנים. מהלב. בשלמות." ופתאום פניו חייכו אלי והוא אמר: " אם תצליחי להגדיר את האושר שחווית תוכלי להחזיר את המצב כפי שהוא היה". כלומר לא דמיינתי! באמת היה מצב כזה. וכל מה שאני צריכה זה להגדיר את האושר. זה קל. ובחלום נתתי לו את ההגדרה שלי שבאה מהלב. ובחלום הרגשתי כל כך בטוחה איתה. לא אגדיר אותה פה כי אינני יכולה לשחזר אותה מילה במילה. אבל בחלום הרגשתי ביטחון מלא בהרגשה שלי של משמעות האושר וממה הוא נובע. ובביטחון מלא אמרתי לו אותה ובקוצר רוח חיכיתי שהמצב יחזור לקדמותו. אך הוא לא. ולא הבנתי למה. ופקיד הקבלה חייך ואמר זה מאוד קרוב מה שאמרת. את כמעט שם. אבל זה לא זה. ולא הבנתי (עד עכשיו איני מבינה מה עוד חסר. מה לא בסדר). ניסיתי לנתח את זה בזמן שעשיתי טיול עם הכלבים בחמש וחצי בבוקר ולא מצליחה להבין. נחזור לחלום - פקיד הקבלה נתן לי קופסה ואמר שזה אלוי יעזור. הקופסה היתה ארגז כזה כמו של מובילים, קצת קרוע ועטוף בעיתונים. הוא אמר ככי את זה לחדר ואולי זה יעזור לך. אמרתי לו שוב את האושר הפנימי והוא שוב חייך ואמר - את כמעט כמעט שם. אבל זה לא זה. אי אפשר עדין החזיר את הקסם. קחי לך זמן ותעזרי בקופסה. עם זה קמתי אלוני. אני יודעת מה זה עושר אמיתי ופנימי. אבל פקיד בקבלה טוען שאני לא לגמר מבינה

> קראו את פענוח החלום
<< עמוד קודם 11 עמוד הבא >>
RSS