פענוח חלומות בס"ד

חלומות על משרד

נמצאו 306 חלומות המכילים משרד - עמוד 2


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

עולם מקביל. עובדת. קיר טיפוס. מטפלת. טיפוס. לטפס. ילדה. אין נעליים. מידה נכונה. בקשה שמתממשת. משרד מנהל לבן. אישה צעירה. אישה מבוגרת. בית. ביטחון. סם. סמים. טיסה. עולם מקביל. משחקים. קופצים. מזוודה. ממשיכה לדרכי. משאירה את המזוודה. שואלת אם בסדר. זה בסדר. ילדה. תפקידי- לתמוך בה. ילדה עם כעס ואהבה, פתוחה. את עולה עכשיו בחמש.

חלמתי שהבוס שלי מפסיק לראות בעין אחת ונשען עליי כדי להחזיר אותו למשרד. אחר כך אני קונה תותים שהיו נראים מאוד יפים ונתקבלת במשהו שגורם לפירות להתפזר ומתברר שחלק מהתותים היו רקובים. אני מנסה למצוא את המוכר אבל הוא נעלם. אני לא מוצאת את הדרך שלי חזרה למשרד והתעוררתי

מצאתי פטריות מאכל וקטפתי מלא לילדי הגן. האחים ואבא שלי באו לאכול אצלי ארוחת צהריים ואבא רצה קופסא לקחת הסיתה עם אורז ולא הייתה לי קופסא וחיפשתי במלא מקומות ולא מצאתי, שחזרתי למשרד מכרה חסמה עם האוטו תמעבר למשרד , ואז הגיעה חברה שלי ואמרה לאפשר לה להחנות כך

קוצים של דורבן ביד. אני מוציא אותם אחד אחד, בלי להילחץ. קוץ אחד גדול במיוחד גורם לי לבכות, אבל אני מעדיף להתנודד עם הכאב ולשלוף אותו תוך כדי קריעת העור, בנוכחות האקסית האדישה. אני נוסע ברכב מאחורי הרכב של אבא, הוא מוריד אותי במזרח העיר, המקום לא מוכר לי, אני מסתובב עם כיסא משרדי על גלגלים ברחובות, לא איכפת לי ממכוניות. מאוד חשוך וישנה תאורה צהובה. אני מתחיל לעלות עליה מטורפת תוך כדי איבוד אוריינטציה. מתקדם חזרה למערב בעיר. חותר לחזור הביתה. מגיע לאיזור הבית של אורטל ומתמודד עם עליה קיצונית כמעט 90 מעלות, שאני איכשהו מצליח לכבוש, עפ הגליל יוגה. זורק אותו קדימה ואחר כך את עצמי. כמעט נופל חזרה. עולה על כמה מכוניות שחנו בקצה. הדליל נופל על שיח דורבני הרחק ממני. לפתע אני בחולות, ואני רואה מרחוק נערים עם כלב 3-4 במספר, בחוסר שקט ודורבן עצום ומפחיד שמתנהל עליהם. הפ מתקרבים לאיזור שלי. מישהו עם קוקו וכלב מוביל את החבורה, והוא ככ בטוח בעצמו. הוא מסביר על להם על הדורבן. הם מתעלמים ממני לחלוטין. אני מוציא את הגליל האפור מן השיח הדורבני ומתמלא קוצים קטלניים ביד. אני מראה להם שהכל בסדר. ״רואים״? ואני מביט ביד מלאת קוצים באצבעות ומתחת לעור. לפתע יולי ואמא שלה מופיעות במסעד דומה למסעדה שלי ומושיקו בניו-הייבן. היא שואלת אם אני רוצה בית חולים. הן מחכות בחוסר רצון אני יוצא החוצה בבכי וסבל ודולף את הקוץ האחרון שלא ידעתי שתקוע כל כך עמוק - מתוך היד. יש קצת דימום, והעור נקרע, אבל הוא יצא. היא נעלמת ולא שולחת הודעה אחרי שהיא הגיעה הביתה. וזה כל כל מוזר שהיא ואני לא חזרנו לאותו בית. ואני מרגיש צריך לסמס ולהגיד שנהניתי לראות אותה. אבל אני מרגיש שהיא הולכת להיפרד ממני.

2 עמוד הבא >>