פענוח חלומות בס"ד

חלומות על המורים

נמצאו 21 חלומות המכילים המורים - עמוד 2


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

חלמתי שאני נמצאת בבית ספר ושימי תבורי ובן אל הבן שלו יושבים ליד חדר המורים ושרים אני עברתי ושרתי כשהם סיימו לשיר הם נכנסו לחדר מורים והיו מלא הורים ואמא שלי ישבה לידי ושימי אמרה יש כאן ילדה ששרה מהמם וכולם אמרו שיר הוא פרגן לי ויצא ואנחנו גם יצאנו וראינו את סטלוס הוא זמר ששר יותר יוונית ועובד עם אורן חן ולסטלוס הייתה פאה על הראש אמא שלי אמרה לי זה דודי מור ואז עניתי לה שזה סטלוס ואורן חן

סיימתי שיעור בשוודית והלכתי עם המורה שלי לשיעור הבא כשנכנסנו לאזור של הכיתות ראיתי מחבלים שחטפו את הכיתה של היהודים הייתה יריה באוויר ואז ברחתי משם לרכבת התחתית. כשנכנסתי לתחנת רכבת עמדו שלושה זוגות של גברים לכל זוג היה אחד שמדבר ואחד מחזיק אקדח. שאלתי את אחד האנשים איפה יש פיצרייה בסביבה והוא אמר שיש פיצרייה אחת בתחנה המרכזית. עליתי לרכבת ונסעתי כמה שיותר רחוק. בחדשות הודיע שתפסו את המחבלים ויש הרוגים. הגעתי שוב לבית הספר והלכתי לאזור הספרייה לאסוף את הרכוש שלי כאילו גרתי בבית הספר. בין הדברים היו שלושה חרבות שתיים גדולות ואחת קטנה אני לא ידעתי שלקחתי את החרבות מהבית שלי לבית הספר. המנהלת וצוות המורים באו לראות שאני אורז את חפציי ואז הם ראו את החרבות ושאלו למה יש לי חרבות במזוודה אמרתי להם שאלו חרבות לא אמיתיות ושהן לא חותכות אפילו לקחתי אחת מהן והעברתי על היד שלי ולא קרה כלום. הם לא האמינו לי ואז המנהלת נקראה למסיבת עיתונאים ושם צעקתי עליה שאני אזהרתי אותה שזה מה שיקרה ושהיא לא הקשיבה לי והכל קרה בגללה. אחר כך חזרתי לקחת את המזוודה וכלום לה היה שם כל דברים שלי נעלמו ואז אחד מהתלמידים אמר לי שהמנשייךביקשה שיקחו לי את הדברים לעליית הגג של בית הספר. רצתי אחרי התלמידים שלקחו לי את המזוודה ואז כשהגעתי למעלה הם דחפו את המזוודה בפתח בין הקיר לגג ואז אחד המורים זרק פצצה באוויר והיא התפוצצה וכל פעם שהצלחתי לרדת במדרגות מורה אחר זרק עוד פצצה עד שהגעתי למטה ושם מתתי מהפיצוץ. משם עברתי למקום אחר עברתי לשואה הייתי בחדר שבו היה מיון של אנשים ואמרתי שאני לא שייך אז שלחו אותי החוצה מהמקום ובדרך ליציאה עברתי ליד חדר אוכל ובו ישבו מלא אנשים נאצים שאכלו צהריים יצאתי החוצה ובחוץ היה מחנה מלא ביהודים שהחזיקו כפיות ואכלו את האוויר ואז ניסיתי לצאת אבל הילדים במחנה ניסו לעצור אותי מלצאת אז נכנסתי למכונית שעמדה שם וניסיתי לנסוע מהר לתוך הגדר אבל הילדים עמדו וחסמו אותי. ואז מישהו אמר ברמקולים ליהודים במחנה הנה שיר שאתם אוהבים ואז בבת אחת הקיר של הבניין הפך לפרצוף של אדם זקן שנראה כמו היהודי מהקריקטורות של הנאצים. התקרבתי אליו והוא פתח את הפה ובלע אותי. משם נכנסתי לתוך בניין אחר של מחקר בנשק גרעיני ושם איזה פרפסור אמר שיופי שהגעתי ושהניסוי עומד להתחיל הם הזריקו לי חומר ונתנו לי לנהוג על אוטובוס סירה ואז התעלפתי הזריקו לי עוד חומר ואז מתתי. התעוררתי ברומניה באחד הרחובות ביחד עם אמא שלי ובן זוגה הלכנו לבית קפה ואחרי שבחרתי לשתות מיץ המלצרית קראה לנו יהודים מוכלכים ושאלתי את אמא שלי למה המלצרית קיללה אותנו? והיא אמרה שככה זה מקובל ברומניה.

החבר שלי שקוראים לו דייב והמורים של הקונגפו הגיעו לבית הספר שלי ואז המנהלת קראה לי וחשבתי שעשיתי משהו לא טוב ואז המורה של הקונגפו שאל אותי עם אני יצטרף ואני סרבתי ואז החברות שלי רואות את חבר שלי ודוחפות אותי עליו ועוד שניה הייתי פוגעת בו ואז רדפתי אחרי חברות שלי ואז חבר שלי ראה אותי וחייך עלי ואז אני והוא התנשקנו

חלמתי שאני נמצאת בבית ספר ושימי תבורי ובן אל הבן שלו יושבים ליד חדר המורים ושרים אני עברתי ושרתי כשהם סיימו לשיר הם נכנסו לחדר מורים והיו מלא הורים ואמא שלי שחיה ישבה לידי ושימי אמרה יש כאן ילדה ששרה מהמם וכולם אמרו שיר הוא פרגן לי ויצא ואנחנו גם יצאנו וראינו את סטלוס הוא זמר ששר יותר יוונית ועובד עם אורן חן ולסטלוס הייתה פאה על הראש אמא שלי אמרה לי זה דודי מור ואז עניתי לה שזה סטלוס ואורן חן

אני יושבת עם הכיתה שלי בכיתה, ופתאום נכנסים המורים בבהלה ואומרים לנו: "בואו מהר אין זמן לשאלות אנחנו מעלים אותכם לאוטובוס לחורשה שהחניכים שלכם הלכו לשם לטיול" אנחנו מגיעים לחורשה ומסבירים לנו שקרה משהו באגם שבחורשה וכל החניכים נעלמו וצריך למצוא אותם. אנחנו מתחלקים לקבוצות של 3 וכל פעם מנסים למצוא חניך אחר של מישהו מהקבוצה. אני עם 2 חברות שלי בקבוצה. אנחנו מוצאות את החניכה של אחת מהן, הכל בסדר איתה. ממשיכות בחיפוש ומוצאות את החניכה של החברה השנייה שלי, הכל בסדר איתה. פתאום אני רואה מרחוק שיער בלונדיני, אני אומרת לחברות שלי לחזור לאיפה שכולם בחורשה כדי שהחניכות יפגשו את ההורים שלהן ואני ממשיכה לבד. אני רצה לאיפה שראיתי את השיער הבלונדיני. ככל שאני מתקרבת יותר אני רואה שהשיער יוצא מהמים. אני רצה לשם, זאת החניכה שלי - סיירה. אני מרימה אותה מהמים ומחזיקה אותה בשתי הידיים שלי, מודדת דופק ומחבקת אותה. היא קרה. היא מתה. אני הולכת לאיפה שכולם נמצאים עם המשפחות של החניכים והחונכים וכולם מצאו את החניכים שלהם. אני באה לשם, כולם מסתכלים עליי ועל סיירה בידיים שלי. אני אומרת: היא מתה. ומזילה עליה דמעה אחת.

אני ואחותי התאומה זוג לסביות שלומדות בתיכון וכל השכבה שלנו מתלהבת מזה, אנחנו מתחתנות והחתונה נערכת בבית הספר ומאורגנת על ידי המורים. האורחים של החתונה הם ילדי הבית ספר והחתונה נערכת באמפי. כשמגיע יום החתונה אני לבושה בשמלת כלה ופתאום נבהלת ומתחילה לבכות ולא מבינה איך הגענו בכלל למצב הזה. אני מחליטה לבטל את החתונה ומתחילה לבכות. אני רצה לחפש מקום שקט לחשוב בו ומגיע לשפת הים, אני מסתכלת לתוך הים ורואה כריש שוחה מתחתיי, פיל הולך בתוך המים וכל מיני חיות מוזרות ומבינה שהמקום הזה הוא סכנה

2 עמוד הבא >>