חלום על שם, בכיתי, דמעות, לבכות, עידן

המנהל שכבה שלי הודה בקול שיש לו רגשות כאלה ואחרים אבל הוא אוהב את אשתו מספיק כדי לקבור אותם. הוא אמר שהוא בעצמו לא יודע מה הוא מרגיש,והוא מפחד לנתח את זה. אמרתי שהוא צריך להיות נאמן לאישתו וזה יוצא לא פייר כלפייה ומה שזה לא יהייה אני אסתדר איכשהו.הוא אמר לי אבל מה איתך?אני מרגיש שאני מנצל אותך ואורז את החפצים שלי והולך. עידן אל תדאג לי אני אהיה בסדר.תדאג למשפחה שלך.אני לא אהיה בתמונה יותר. ואז הוא שאל אם אני מרגישה משהו? עניתי שהרגשות שלי לא חשובים,ואני לא רוצה להגיד אותם בקול כדי להפוך את העניין לקשה יותר.אז אני אעשה כמוהו אקבור רגשות ואעשה את הדבר הנכון. והוא חיבק אותי ולראשונה שמעתי אותו מזיל דמעות. "אני מצטער שהולכתי אותך שולל.זה לא מגיע לך" ואני בכיתי גם "זה הכל באשמתי.דפקתי הכל עם הרגשות המחורבנים שלי" ועידן השיב "אבל אני לא מתחרט שהייתי שם ברגעים הטובים.אני רק מתחרט שאני גרמתי לך לבכות בגרוס ואז בחייל האוויר ואז שוב עכשיו.אני שונא שאני שובר לך את הלב כל פעם מחדש"