חלום על דודה, שהם, עשן, מחבלים, יום, בית הספר, ההורים, הרכב, האוטו, שני אנשים, נשק, שחור, עצמי, שיורים, חבר, דם, שם, אבא, בית

חלמתי שהייתה תקופה של פיגועים בישראל. ובאותה תקופה אני ודודה שלי עשינו יום כיף כשחזרנו מהיום כיף הבייתה הקראש שלי היה שם עם חבר טוב שלו אז אמרתי להם שהם יכולים להצטרף, לאכול איתי. בזמן שאכלנו סיפרתי להם שראיתי את הילדה שעזבה את בית הספר בכיתה ב' והם היו בהלם. אחרי כמה זמן הייתי צריכה לקום מהשולחן כדי ללוות את דודה שלי לאחר מכן חזרתי לאכול ואז שוב הייתי צריכה לקום מהשולחן אבל כשחזרתי הקראש שלי והחבר שלו לא היו שם התחלתי קצת לדאוג וגם ההורים שלי כי זאת הייתה תקופה של פיגועים אז היו לי ולמשפחה שלי שני אפשרויות או שקרה להם משהו או שהם פשוט הלכו הבייתה לבד בלי להודיע לנו ואז קרה להם משהו או שלא. אז ליתר ביטחון אני ואבא שלי יצאנו לחיפושים קצת מסביב לשכונה עם האוטו. באמצע הדרך ראינו בפתאומיות שני אנשים עם שחור. אבל אז בצורה מהירה בלי להכין את עצמנו קפצו עוד הרבה אנשים בהתחלה חשבנו שזה הקראש שלי וחבר שלו אבל אז הבנו שזה בכלל מחבלים לכל אחד היה נשק מסויים אני ואבא שלי התחלנו להלחץ אז צעקתי לאבא שלי: "אבא תחזור אחורה מהר", אבא שלי ניסה לחזור אחורה אבל היו מלא מחבלים ולא יכלנו לזוז. אחרי כמה זמן אחד המחבלים פרץ את הזכוכית ממול אבא שלי וירה בו, בדיוק במקום שהוא עושה בו טיפולים כי אין לו כיליה ויש לו רק אחת אז הטיפולים האלה עוזרים לו לתפקד ולהשאר בחיים. המקום הזה נמצא ממש מעל הלב, ראיתי שיורים בו במו-עייני. מרוב שירו בו מהר כל-כך אפילו לא הספקתי לראות שיוצא ממנו דם, ראיתי רק חור, הייתי בהלם. אבל גם לא קפאתי במקום כי ידעתי שאני צריכה לתפקד אבל גם לא כל-כך סמכתי על עצמי. כשבאתי להניע את הרכב ולנסות לנסוע, משהו בלתי-נראה כבר הניע את הרכב. וכל הזכוכית שניפצו אותה, הייתה מלאה באפור כמו עשן שמקיף את הרכב.