חלום על כריות, משטרה, מים, מפה, אבא, שם, כדור, פחד, למות, גניבה, דמעות, אמא, אימי, איש, אמא ואבא, להתקשר, אבי, הרצפה, שמחה, כסף, עבר, לשכב

הכל התחיל ביום רגיל למדי. טיילתי עם חברתי הטובה, סיפרנו סודות אחת לשנייה והנה הגיע תורי – סיפרתי לה על כך שלפעמים אנחנו ישנים בדירה האחרת שלנו כי אנחנו עושים שיפוצים ובדיוק מחר אנחנו ישנים שם. נפרדתי איתה לשלום והלכתי שמחה ומאושרת לדרכי. פתחתי את הדלת של הדירה האחרת שלנו וישבתי על כורסאתי והפעלתי את המחשב – כמו תמיד. אמא ואבא באו, רצתי אליהם כדי לחבק אותם ולשאול איך עבר היום. הם נענו ואמרו שהכל היה בסדר ואחר כך דיברנו סתם על עניינים. אבא היה עייף אז הוא הלך לישון ואני ואימי הלכנו לחדרי כדי לא להפריע לאבא. פתאום אני ואימי שומעות דפיקה חזקה מאוד בדלת ורואות איש חסר סבלנות , קצת רועד אבל די בטוח בעצמו. אימי פותחת לו והוא ישר התפרץ ודחף אותה ואמר בשקט:"כולם על הרצפה. זו גניבה." אני לא הקשבתי , ניסיתי להעיר את אבי אך הוא חזר בצרחה איומה:"מהר לפני שאני לא מעיף כדור בך!" אני נשכבתי על הרצפה ורעדתי מרוב פחד. "ושלא תאיזו להתחכם איתי, וזה אומר לא להתקשר לא לשכנים , לא למשטרה...מובן?!" אבא שלי התעורר מהרעש ויצא לראות מה הפריע לו לישון. הוא ראה את הסצנה שאשתו ובתו מושפלות כלפי מטה והוא עומד ומסתכל בהבעה מאוד מופתעת. אך אחרי כמה שניות הוא מגיד והולך אל הגנב. אבא אומר לו:"סליחה , מי אתה?" ההוא לא עונה. "אני מעדיף שתתחפף מפה לפני שאני אזעיק משטרה!" ההוא לא עונה מילה אחת. הגנב הסתובב אל אבי וירה לו ברגל. אני צורחת וישר קמה כדי לעזור לאבא שלי. הגנב צורח :"כולם על הרצפה!!!" אנחנו נשכבנו. אחרי חצי שעה בערך שהגנב התעסק עם חיפושיו אחר כסף ואוצרות אני שמתי לב לפלאון שהיה ליד מיטתי. אני לאט ובזהירות משכתי את ידי אל הפלאפון וחייגתי אל המספר "100" – משטרה. אני קירבתי את הפלאפון אל האוזן וראיתי שהגנב מתקרב לעברי ופתאום אבי חטף ממני את הפלאפון וצעק מהר:"גניבה!בידו נשק! בצלאל..." לפני שהספיק להגיד את מיקומינו המלא , ירה הגנב באבא שלי. במקום בו הוא אהב את אמא ואותי – בלב. אני לא יכלתי לעקל את זה מיד. רק אחרי דקה אני הבנתי שאבא שלי יכול למות. אני קמתי ולא עניין אותי בכלל מה הגנב אומר , הורדתי לעצמי את החולצה וקשרתי חזק את מקום הפגיעה. דמעות זלגו משני עיניי ולא יכלתי להפסיק , עשיתי את זה בזמן שהגנב צרח אליי ואמר שאני אפסיק ואחזור למקומי אך לא עניין אותי שום דבר חוץ מאבי. אני שמתי את רגליו על 2 כריות וצרחתי על הגנב עם הדמעות שהיו בעייני:"אתה חסר לב!!!" אבא שלי אמר בשקט:"מים...מים..." ניסיתי לרוץ מהר למטבח כדי להביא מים אך הגנב עצר אותי ודחף אותי. "אבא! אבא! תענה לי!" לא הייתה מילה מפיו יותר. "מים" הייתה המילה האחרונה. אמא שלי הייתה בשוק והתעלפה. תוך כמה דקות שמעתי את אזעקת המשטרה וגם כן הגנב שמע את האזעקה. הוא ישר לקח את מה שהוא השיג בדירה וקפץ דרך החלון אל הגג והחוצה. המשטרה בעטה ודלת הכניסה שלנו. ואני הודעתי:"אחת מעולפת , אחד ללא רוח חיים ואני בסדר.” מאותו רגע ידעתי , אבא שלי יותר לא איתי. הגבר שהערצתי כל חיי לא איתי יותר. ולא רציתי ללכת לשום תחנת משטרה עכשיו פשוט לשכב על המיטה ולהסתכל על התקרה.