חלום על צחוק, במה, ריח, פנים, עצמי, שם, גלימה, אפס, נר, לנשום, בחור, מערה, מתולתל, עץ, נרות דולקים, עשן, דלת, צעקות, זרם, אצטדיון, רזה, אוהבת, שער, בעלי, עיניים, שרשרת, קיר, צלב, מבנה

עומדת על במה ענקית יחד עם בתי ושחקנית ידועה, ההופעה לפני סטודנטים, המקום של הבמה הוא אצטדיון הפוך הבמה למעלה הקהל יושב למטה,ההופעה בעיצומה, הזרקאורים מסנוורים עיניים ואנחנו מופיעות בקלילות רבה, הטקסט זורם ההופעה מוצלחת ואנו זוכות לגלי צחוק ומחיאות כפיים סוערות, הרגשה נפלאה, כייף ושחרור מכל מועקה !פתע האורות נכבים... ואני שואלת את עצמי למה דווקא עכשיו מכבים את האור ממשל פני הקטע הכי טוב!!!! (אולי משהו עושה לי זאת בכוונה!) החושך נמשך זמן קצר ביותר. כאשר נדלקים האורות על הבמה עומד בחור, כנראה מנהיג הסטודנטים) הוא נותן לקהל סימן ע"י הרמת שתי ידיו למעלה כאשר אצבעותיו פרושות לצדדים, באותו רגע מתחילה מהומה, צעקות, קריאות , הרמת שלטים! אני מבינה שזו התכנסות למטרת הפגנה, מהקריאות והצעקות אני מבינה שזו הפגנת כת של יהודים למען ישו! עד מהרה אף אחד לא שם לב אלינו! ופתאום אני מוצאת את עצמי בתוך הקהל הסוער, נדחפת ונסחפת עם זרם האנשים, כולם הולכיםלכיוון אחד , אני מבחינה שכולם עונדים שרשרת עם צלב על הצוואר.בעלי על ידי, בתי נעלמה והשחקנית הנוספת לא קיימת יותר! אנחנו מגיעם עם ההמון למן מבנה , ספק אוהל ספק גזע עץ ענק,או אולי אפילו מערה. אפל בפנים, מלא עשן, אין דלת וחסר גם קיר אחד. אנשים נכנסים ויוצאים, יש ריח חזק של קטורת, אנחנו כמעט בפנים..מקרוב אני רואה נרות דולקים וצלבים, בעלי רוצה שנקנה נר קטורת בשביל הבת שלנו, הוא אומר שהיא אוהבת דבר כזה. אני מתנגדת, מתווכחת אתו, מנסה להתרחק מהמקום ואומרת לו "בוא הבייתה"! אני פונה לאחור כדי ללכת ובאותו רגע נתקעת בבחורה רזה ונצבת מולה פנים לפנים, היא משירה מבט לתוך העיניים שלי, היא בגובה שלי, לובשת שימלה ירוקה או גלימה עם קפוצו'ן, יש לה שער ארוך ומאוד מתולתל, (מזכירה לי את נורית גלרון) היא פונה אלי ואומרת:"איך את לא מתבישת להופיע, את בכלל לא שחקנית, את אפס אחד גדול, תעשי טובה לעצמך ואל תעלי יותר על במה"!(מתעוררת בתחושתמועקה כבדה, מתקשה לנשום.....)