אני מסתתר במרפסת (מישהו לצידי?) מפני קרב
אני מסתתר במרפסת (מישהו לצידי?) מפני קרב שמתחולל בחדר. מתוך החדר נורים כדורים שנדמים כרשפי אש על הרצפה, החולפים לידי בשריקה. לפתע שוכך הקרב ומתוך החדר מגיח אדם. אני יודע שהייתי עד למשהו שאסור היה לי לראות. הוא מאשר זאת בטון דיבור נינוח ועדין. והוא אומר: "אני מאוד מצטער, אבל אתה יודע מה אני חייב לעשות". ואני יודע – להוציא אותי להורג. הוא מחזיק אקדח מכוון לראשי ומרגיע אותי – זה לא יכאב. אני מאמין לו אך עולה בתוכי תשוקה חזקה לחיים ואני מתחנן: "אני רוצה לחיות, אל תהרוג אותי". אך זה מאוחר מידי והוא יורה, כבדרך אגב. ומעוצמת הירי אני מתעורר אל המציאות הרגילה.