חלמתי שאני מקבלת מחזור ( ווסת )
חלמתי שאני מקבלת מחזור ( ווסת ) חלמתי שקיבלתי מחזור וכל המכנסיים שלי מלוכלכות בדם
חלמתי שאני מקבלת מחזור ( ווסת ) חלמתי שקיבלתי מחזור וכל המכנסיים שלי מלוכלכות בדם
כלב נושך אותי
גלים גבוהים מאוד ים סוער
חלומות שהוזנו לתוך מאגר החלומות - ניתן לחפש חלומות המכילים סמלים שונים ולקרוא את פתרון החלום
דקירה בגב לבעלי
הייתי במסיבה בלילה עם אנשים שאני לא מכיר ברחוב שאני לא מכיר בעיר שלי והיה שם מישהו מפורסם שמתאמן ודיברתי איתו והוא אמר לי לקנות סטיביה ודגני בוקר בלי כולסטרול אז הלכתי לאיזה קיוסק שיש בהמשך הרחוב ומצאתי אחד מהפריטים ואת השני לא ואז כשניסיתי לחזור למסיבה איבדתי את הדרך חזרה אז פתחתי גוגל מפות בטלפון ואז פתאום היה יום ורציתי ללכת לאח שלי במקום למסיבה אז הלכתי איך שזה כיוון אותי והייתי צריך לעבור בפארק מים עם מי ים כדי להמשיך ללכת ומישהו השפריץ עליי עם רובה מים בגלל שזה שבועות והטלפון שלי התקלקל אז אמרתי לו לשלם על התיקון והוא הביא לי 50 שקל בעצבים ואמרתי שזה לא מספיק ואז הוא הביא לי עוד 50 והלך. כשחיכיתי לתיקון הגעתי איכשהו למעבדה של גאס (מוכר סמים מהסדרה שובר שורות) ושם פגשתי מישהי ששפכה סוג מסוים של אלכוהול על הרגל כי היא אמרה שזה גורם לרגל להשתכר ואז זה גורם לך ללכת בצורה מצחיקה אז ניסיתי את זה וזה באמת גרם לי ללכת ככה ואז הלכתי לשירותים שהם גם מקלחת ושם שתפתי את הרגל דרך חור בקיר לתא שלידי ומישהו הסתכל עליי מלמטה וניסה להתקדם לכיווני מתחת לתאים. מכאן אני כבר לא זוכר
חלמתי על קירות עם רטיבות
הגעתי לאיזה מקום עם אחותי וניתקעתי בתוך חדר שכולו נפט שיוצא מן הקירות וניתקעתי בתוך החדר וההיתי צריכה לברוח וניפרדתי מאחותי ככה בזה שיצאתי מהדלת האחרת והתחלתי לרחף שם פשוט והיה שם חדרים עם דמויות שחורות ניראות וגם בלתי ניראות וכל מילה שעברתי היתה כמו שמדברים ברמקול והם רדפו אחריי וברחתי ובשלב הזה יצאתי מהחלום
חלמתי חלום דומה לילה אחרי לילה על רצח שמתרחש, אני לא מכירה את הנפשות אבל אני מעורבת בדרך כלשהי שאני לא יודעת, אולי כצופה מהצד. אני מרגישה אשמה כי אני יודעת שאני מעורבת אבל כאמור אני לא יודעת איך אני מעורבת. באחד החלומות אני מסייעת לחקירה ומבצעת בדיקת תביעות אצבע לכל הכיתה של הבן שלי ואני היחידה שיוצאת עם ממצאים... קמתי מבהלה מגילוי התוצאה. בחלום השני אני עדה לרצח מחריד שאחכ מוקרן בטלוויזיה. קמתי גם מפחד מהזוועות והצעקות שהוקרנו. אשמח לסיוע בפענוח
אני מתעורר בתוך קירות אבן גדולים, לבנים וחשוכים. אני מבין מהר מאוד שאני בעידן של הפילוסופיה היוונית, באולם מרהיב עם פילוסופים מפורסמים מסביבי. הם מדוברים זה בזה, על נושאים רחבים: מוסר, אתיקה, מדעים, תרבות. אני מתווסף לדיונים, מנסה לשלב את הידע שלי מהמאה ה-21, אם כי אני מרגיש שאני מתמודד עם תרבות שנעשתה לפני אלפי שנים. לאחר מכן, אני מוצא את עצמי מטייל ברחובות של אתונה העתיקה, מתנסה בטכנולוגיה של אז, מחזיק שיחות עם האזרחים היוונים, מרגיש את החיים שלהם. אני אפילו משתתף במשחקים האולימפיים, נושא שאני תמיד רציתי לחוות. אני מתעורר מהחלום עם תחושה של התרגשות, עם שאלות שנשארו ללא תשובה. החלום הזה נותן לי תחושה של התפעלות מהעולם האנושי וההיסטוריה שלו, והוא משאיר אותי עם רצון לדעת יותר.
אני נוסעת ברכב עם אחותי הגדולה אני נכנסת בכביש נגדי ונוסעת מהר כדי שהניידת מאוחר לא תקלוט אותי ואז מרגיש לי שאני נרדמת לוחצת על הבלמים וזה לא מגיב והנסיעה במהירות אך אני ישנה וגם מנסה ללחוץ חזק שמה את אחותי פתאום בבית חולים מורידה אותה ומפחדת מהניידת יוצאת מהרכב נכנסת לבית החולים חושך יוצאת בחזרה פוגשת מלא אנשים שנכנסים וגם את השוטרים שמחפשים אותי ואישה זר אומר לי שלום לוחץ את ידי מרגישה דקירה קטנה מתחילה לצעוק שהוא עשה לי משהו הרופא אומר לי לא להתייחס אך אני צועקת והבן אדם הזר ממשיך לגעת בי ואני מרגישה דקירה במכל מקום שנוגע בי בגוף ומאבדת את התחושה
צבע קיר מתקלף הקירות בחדר בצבע לבן והחדר מקולף
עולם מקביל. עובדת. קיר טיפוס. מטפלת. טיפוס. לטפס. ילדה. אין נעליים. מידה נכונה. בקשה שמתממשת. משרד מנהל לבן. אישה צעירה. אישה מבוגרת. בית. ביטחון. סם. סמים. טיסה. עולם מקביל. משחקים. קופצים. מזוודה. ממשיכה לדרכי. משאירה את המזוודה. שואלת אם בסדר. זה בסדר. ילדה. תפקידי- לתמוך בה. ילדה עם כעס ואהבה, פתוחה. את עולה עכשיו בחמש.
אני עובדת בקיר טיפוס. אני לוקחת ומחזיקה ילד. נותנים לי לעבוד עם ילדה. אני מטפלת. אין לי נעליים במידה שלח. מחפשת זמן רב. כמעט לוקחת נעל במידה לא נכונה. שואלת מישהי אם יש לה במידה שלי. היא אומרת שכן והנעליים בחדר של המנהל. חדר לבן ורך, מרגיש כמו בית. יש שם את המנהל ואישה מבוגרת ואישה צעירה. הם לוקחים סם ואני מבקשת גם. המנהל צוחק ברוך ונותן לי. אני נוסעת איתו לעולם מקביל. אנחנו משחקים שם. הוא נוסע ומשאיר אצלי מזוודה. אני משאירה שם את המזוודה וממשיכה לדרכי. הוא אמר שזה בסדר שהשארתי את המזוודה. אני חוזרת ופוגשת את הילדה, היא כועסת וצינית, אבל מלאה באהבה. התפקיד שלי לתמוך בה.